בזמן שהמלחמה ברצועת עזה ממשיכה להתנהל במלוא עוזה, ובזמן שהדיונים על "היום שאחרי" הולכים וצוברים תאוצה, מצרים מעלה הצעה מפתיעה שנועדה אולי לשמש פתח לדיאלוג: העברת הנשק של חמאס לקהיר, כ"פיקדון". הצעה זו, שמהווה חלק מתוכנית מצרית רחבה יותר לייצוב הרצועה, נתקלת בקשיים מצד חמאס, שמנסה להתחמק מפתרון אמיתי לסוגיית הנשק שבידיו. היוזמה המצרית מעוררת דיון סוער בישראל, באזור ובעולם כולו, ומעלה שאלות מהותיות לגבי יכולת יישום הסכם מסוג זה, והאם חמאס יסכים אי פעם לוותר על הנשק שלו.
ההצעה המצרית הגיעה לאחר חודשים ארוכים של דיונים ומאמצים דיפלומטיים. מצרים, שחולקת גבול ארוך עם רצועת עזה ומהווה שחקן מרכזי במשא ומתן, מבינה כי לא ניתן לייצב את הרצועה כל עוד חמאס חמוש. הממשל המצרי מעוניין למנוע התלקחויות נוספות באזור, אך הוא גם אינו רוצה להיראות כמי שמשתף פעולה באופן מלא עם ישראל. לפיכך, בקהיר הציעו פתרון ביניים: במקום שחמאס ימסור את נשקו לגורמים בינלאומיים או לישראל, הנשק יועבר לידי מצרים, שתשמש כמשמורנית עליו.
הרעיון מאחורי ההצעה הוא כפול: הוא מאפשר לחמאס לשמור על כבודו, ולא להצטייר כמי שנכנע באופן מוחלט, ומאפשר למצרים למצב את עצמה כשחקן מתווך ומרכזי. ההצעה עשויה לרצות גם את החלקים המתונים בחמאס שמעוניינים בהפסקת אש, וכן את הקהילה הבינלאומית, שמעוניינת למנוע חזרה לסכסוך אלים. "הפיקדון" המצרי הוא לכאורה פתרון יצירתי, שכן הוא אינו מהווה כניעה מלאה של חמאס, אלא העברת נשק לידי מדינה ידידותית יחסית, אך הוא עדיין מרוקן את חמאס מיכולותיו הצבאיות.
מנגד, חמאס מגיב להצעה בהיסוס ובניסיונות התחמקות. הנהגת הארגון מבינה כי העברת הנשק, גם אם כ"פיקדון", היא צעד שיחליש אותו משמעותית ויערער את מעמדו ככוח הדומיננטי ברצועה. במשך שנים, הנשק של חמאס, ובמיוחד הרקטות, היוו את מנוף הלחץ העיקרי של הארגון על ישראל. ויתור עליו, גם אם זמני, הוא שוות ערך לויתור על נכס אסטרטגי שאין לו תחליף.
גורמים המקורבים לחמאס טוענים כי הארגון חושש כי ברגע שהנשק יעבור לידי מצרים, הוא לא יוחזר לעולם. הם רואים בהצעה כניסיון לנטרל את יכולות הארגון, ולהותיר אותו חסר הגנה מול ישראל. הנהגת חמאס מעוניינת בהסכם שיוביל לסיום הלחימה, אך היא אינה מוכנה לשלם את המחיר היקר של התפרקות מנשק, שמבחינתה יהיה שווה ערך לכניעה מלאה.
ההצעה המצרית מעמידה את ישראל בפני דילמה. מצד אחד, היא יכולה להוות פריצת דרך במגעים, ולהביא לפירוק נשק של חמאס ללא צורך בהמשך הלחימה הארוכה והמסוכנת. מצד שני, יש בישראל גורמים המפקפקים באמינותה של מצרים. הם חוששים ש"פיקדון" זה יחזור לידי חמאס ברגע שיימצא חלון הזדמנויות מתאים, או שחלקים מהנשק יועברו לארגוני טרור אחרים.
הקהילה הבינלאומית, ובראשה ארצות הברית, רואה בהצעה המצרית ניסיון בונה לפתרון המשבר. שר החוץ האמריקאי, שהשתתף בדיונים עם המצרים, הביע תמיכה עקרונית ברעיון, והדגיש כי פירוק חמאס מנשקו הוא תנאי הכרחי לייצוב הרצועה. עם זאת, הוא מכיר בכך שיישום ההצעה מורכב, והוא מחייב עבודה דיפלומטית עדינה ומאמצים משותפים של כלל הצדדים.
ההצעה מציבה אתגר גם למדינות האזור. מצרים מקווה שסעודיה, איחוד האמירויות ומדינות נוספות יתמכו בתוכנית ויפעילו לחץ על חמאס לקבל אותה. אולם, היחסים המורכבים בין המדינות והאינטרסים המנוגדים הופכים את הדיאלוג למורכב עוד יותר.
ההצעה המצרית להעברת נשק חמאס לקהיר כ"פיקדון" היא רעיון יצירתי, אך הוא ניצב בפני מכשולים רבים. נחישותו של חמאס לשמר את כוחו, לצד החששות הקיימים בישראל ובעולם, עלולים להוביל את היוזמה למבוי סתום. עם זאת, עצם העלאת ההצעה היא סימן לכך שכל הצדדים מבינים כי לא ניתן להותיר את המצב ברצועה כפי שהיה לפני המלחמה.
השבועות הקרובים יהיו קריטיים. האם חמאס יסכים לוותר על הנשק שלו? האם ישראל תסמוך על ההסדר המצרי? והאם הקהילה הבינלאומית תצליח לתווך בין הצדדים ולהביא להסכם? התשובות לשאלות אלו יקבעו האם נראה אור בקצה המנהרה, או שמא נמשיך לצעוד בנתיב של לחימה בלתי פוסקת.
