בערב יום הזיכרון לציון 23 שנים לפיגוע הקשה באוטובוס אגד שבו נרצחו 23 בני אדם, מתנדבי זק"א שפעלו באחת הזירות הקשות ביותר של האינתיפאדה השנייה חוזרים אל האירועים ששינו את פני המדינה.
עשרים ושלוש שנים חלפו מאז אותו ערב ארור בכ"א באב תשס"ג, שבו הפך קו 2 בירושלים לסמל של שכול וכאב לאומי. הפיגוע הרצחני באוטובוס העמוס, שהתרחש בעיצומו של גל הטרור הקשה ביותר שידעה מדינת ישראל בתחילת שנות ה-2000, נחקק לנצח בזיכרון הקולקטיבי כאחד האירועים המזעזעים והקטלניים ביותר בתולדות המדינה.
האירוע התרחש ביום שלישי, סמוך לשעה 19:00 בערב. אוטובוס אגד בקו 2 היה מלא עד אפס מקום בנוסעים, בהם משפחות שלמות, ילדים ותינוקות שעשו את דרכם בעיר במסגרת ימי בין הזמנים. כאשר הגיע האוטובוס אל צומת הרחובות שמואל הנביא ומשה זקס בילב השכונות החרדיות בירושלים, פוצץ מחבל מתאבד מטען חבלה רב-עוצמה שהוצמד לגופו.
עוצמת הפיצוץ הייתה אדירה והחריבה את האוטובוס לחלוטין. בפיגוע הנורא נרצחו 23 בני אדם הי"ד – תינוקות, ילדים, נשים וגברים – ולמעלה מ-130 בני אדם נוספים נפצעו באורח קשה וקל, כשהם נושאים את צלקות האירוע בגופם ובנפשם עד עצם היום הזה.
הזירה שהותירה צלקת עמוקה בלב כוחות ההצלה
בתוך דקות ספורות הפכה זירת האירוע למוקד של הרס וחורבן. כוחות גדולים של רפואה, ביטחון והצלה הוזעקו למקום ומצאו מראות קשים מנשוא. בין הראשונים להגיע לזירה היו מתנדבי זק"א, שניצבו מול אחת המשימות המורכבות, הקשות והטראומטיות ביותר שידע הארגון מאז הקמתו.
עבור מתנדבי זק"א שפעלו באותם שעות ארוכות לתוך הלילה, הזירה בקו 2 מעולם לא באה אל סיומה. המתנדבים פעלו במסירות ובחרדת קודש בטיפול בכבוד המת, באיסוף קפדני של כלל הממצאים מתוך זירת הרס טוטאלית, ובמתן מענה רגיש ומורכב למשפחות שאינו מרפה גם בחלוף יותר בשני עשורים.
"גם בחלוף 23 שנים, התמונות מאותו ערב קשה ממשיכות ללוות אותנו בכל יום", מעידים רבים מהמתנדבים שלקחו חלק בטיפול בנרצחי הפיגוע. אסון קו 2 ממשיך לעמוד כעדות כואבת למחיר הכבד של הטרור, לצד גבורתם של כוחות ההצלה והחירום שממשיכים להתייצב פעם אחר פעם כדי לשמור על כבודם של הנרצחים ולחזק את המשפחות השכולות.
