ספורטאים ביום ופעילי טרור בלילה המודיעין הישראלי חושף כיצד ארגוני הטרור ברצועת עזה ניצלו את עולם הספורט כדי להסוות פעילות צבאית ענפה
עולם הספורט נתפס מאז ומתמיד כגשר בין תרבויות, שפה בינלאומית אחידה וסמל לאחווה. אולם, ממצאים חדשים ודרמטיים שנחשפו לאחרונה על ידי צה"ל מטילים צל כבד על האופן שבו נוצלו הערכים הללו ברצועת עזה. במהלך הפעילות הקרקעית והמודיעינית של כוחות הביטחון ברצועה, התגלתה מציאות מצמררת: כדורגלנים עזתים מוכרים, שהוצגו לעולם כולו כספורטאים תמימים החיים בצל הסכסוך, פעלו במקביל כמחבלים אכזריים בשורות ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי.
המידע המודיעיני המדויק שנאסף בשטח על ידי כוחות צה"ל והשב"כ כולל תמונות, סרטונים, אמצעי לחימה ומסמכים פנימיים שנתפסו במעוזי הטרור. חומרים אלו לא משאירים מקום לספק. אותם שחקנים שכיכבו במגרשי הכדורגל המקומיים וזכו לאהדת ההמונים, תועדו במצלמות האבטחה ובחומרי תעמולה פנימיים כשהם חמושים מכף רגל ועד ראש. בחלק מהמקרים, התברר כי ה"ספורטאים" לקחו חלק פעיל באימונים צבאיים, בהחזקת אמצעי לחימה, ואף היו מעורבים ישירות בתכנון ובהוצאה לפועל של פעולות טרור נגד אזרחי מדינת ישראל וכוחות צה"ל.
החשיפה הזו שופכת אור על שיטת הפעולה הצינית והמתוחכמת של חמאס, המהווה חלק בלתי נפרד מאסטרטגיית ההסברה השקרית של הארגון. במשך שנים, ארגוני הטרור בעזה עשו מאמץ עילאי לייצר נרטיב של מסכנות כלפי חוץ. הכדורגלנים הפופולריים שימשו ככלי שרת מושלם במערך ההונאה הזה. כלי תקשורת בינלאומיים מרחבי העולם הגיעו לא פעם לעזה כדי לסקר את "הספורטאים שמשחקים כדורגל בין ההריסות וחולמים על עתיד טוב יותר". אותם עיתונאים זרים לא העלו בדעתם שמאחורי החיוכים, הראיונות קורעי הלב והמדים הספורטיביים, מסתתרים פעילי טרור המנהלים חיים כפולים.
הסיקור האוהד בעולם העניק לאותם כדורגלנים חסינות תדמיתית והפך אותם לסמלים של תמימות, מה שאפשר להם ולארגונים שעמדו מאחוריהם ליהנות ממסך עשן מושלם. תעודות שחקן של אגודות ספורט מקומיות ובינלאומיות הפכו הלכה למעשה לאמצעי הסוואה עבור מי שעסקו בטרור באופן יומיומי.
עבור גופי התקשורת הזרה, ארגוני זכויות האדם והקהילה הבינלאומית, מדובר בקריאת השכמה מהדהדת. המציאות שבה הגבול מיטשטש לחלוטין בין אזרחים למחבלים היא אחד האתגרים המורכבים ביותר שעמם מתמודדת ישראל במערכה הנוכחית. השימוש בספורטאים מהווה הוכחה נוספת לכך שארגוני הטרור בעזה אינם בוחלים באף אמצעי כדי לקדם את מטרותיהם האלימות. בדיוק כפי שהם משתמשים בבתי חולים, במסגדים ובמוסדות חינוך של האו"ם כמגנים אנושיים וכבסיסי טרור, כך הם חיללו גם את הקדושה והטהרה של עולם הספורט.
בעוד שעבור חובבי הספורט ברחבי הגלובוס הכדורגל הוא משחק המבוסס על הוגנות, כבוד הדדי ואהבת אדם, ברצועת עזה הוא הפך בשנים האחרונות לעוד כלי נשק בארסנל של הטרור. החשיפה הנוכחית של צה"ל לא רק מקלפת את המסכה מעל פניהם של אותם כדורגלנים-מחבלים, אלא גם מציבה דרישה מוסרית ברורה בפני פדרציות הספורט הבינלאומיות: עליהן לבחון בזכוכית מגדלת את אופן התמיכה, המימון וההכרה שהן מעניקות לגורמים אשר מנצלים את הבמה הספורטיבית למטרות של שפיכות דמים. התמונה שמתבהרת כעת ברורה מתמיד – בעזה של חמאס, אפילו הכדורגל גויס למכונת המלחמה.
