השופט בדימוס אשר קולה קבע כי מתקפתו של נשיא בית הדין הרבני הגדול על בית המשפט העליון אינה ראויה לנושא משרה שיפוטית מנגד נדחתה התלונה נגד הרב בנושא מבחני ההסמכה לרבנות לנשים
סערה בצמרת המערכת המשפטית והדתית בישראל, המציפה מחדש את המתיחות רבת השנים בין מוסד הרבנות לבית המשפט העליון. החלטה דרמטית שפרסם נציב תלונות הציבור על שופטים, השופט (בדימוס) אשר קולה, משרטטת קו גבול ברור בכל הנוגע לחופש הביטוי של נושאי משרה שיפוטית בכירה במערכת בתי הדין הרבניים, וקובעת היכן מסתיימת הבעת דעה לגיטימית והיכן מתחילה פגיעה במוסדות השלטון.
המתקפה על בג"ץ: חציית קו אדום משפטי
במרכז ההחלטה התקדימית עומדות שורת התבטאויות פומביות של הרב הראשי לישראל, אשר מכהן בכובעו השני והמשמעותי כנשיא בית הדין הרבני הגדול. על רקע המלחמה והחלטות בג"ץ שניתנו במהלכה בנושאים ציבוריים רגישים, השמיע הרב ביקורת חריפה ונוקבת נגד שופטי בית המשפט העליון. הדברים עוררו הדים רבים במערכת המשפטית והובילו להגשת תלונה רשמית לנציב.
לאחר בחינת הדברים, פרסם הנציב קולה את הכרעתו, שבה מצא את התלונה כמוצדקת. בהחלטתו המנומקת, קבע הנציב כי אמירותיו של הרב הראשי נגד שופטי בג"ץ חרגו לחלוטין ממתחם הביקורת הלגיטימית במדינה דמוקרטית. השופט הדגיש כי התבטאויות מסוג זה אינן עולות בקנה אחד עם השיח הממלכתי המצופה מאדם הנושא במשרה שיפוטית בכירה כל כך.
מעבר לכך, הנציב חידד נקודה עקרונית הנוגעת למהות תפקידו של הרב: מתקפתו על בג"ץ, כך נקבע, אינה נובעת בשום צורה מתפקידו ההלכתי או הציבורי כרב ראשי. הפסיקה של קולה מבהירה כי גם דמויות רוחניות בכירות, כאשר הן מחזיקות בסמכות שיפוטית ממלכתית מטעם המדינה, כפופות לכללי אתיקה מחמירים ואסור להן לנצל את הבמה כדי להשתלח בערכאה המשפטית העליונה של ישראל.
מבחני ההסמכה לנשים: בליבת התפקיד הרבני
לצד הנזיפה החריפה בסוגיית בג"ץ, פסיקתו של הנציב מציגה גם הבחנה חשובה הנוגעת לתחומי הסמכות של מוסד הרבנות. חלקה השני של התלונה שנידונה בפני הנציב עסק בהתבטאויותיו השנויות במחלוקת של הרב הראשי בנושא הרגיש של מבחני ההסמכה לרבנות לנשים סוגיה שמעוררת פולמוס דתי וציבורי נרחב בשנים האחרונות.
במקרה זה, החליט השופט קולה לדחות את התלונה על הסף. בניגוד לאמירות נגד בית המשפט העליון שסווגו כחריגה מסמכות, הנציב קבע כי עמדתו של הרב בנושא מבחני ההסמכה לרבנות לנשים נטועה עמוק בתוך ליבת תפקידו ההלכתי והמקצועי כרב הראשי לישראל. על פי ההחלטה, מתוקף אחריותו כסמכות הדתית העליונה המופקדת על מערך הבחינות וההסמכה של הרבנות, מוקנית לרב הזכות המלאה ואף החובה להביע את עמדתו ההלכתית והמקצועית בנושא.
גבולות הגזרה של השיח הציבורי
החלטתו של נציב תלונות הציבור מהווה אבן דרך חשובה בהסדרת מערכת היחסים המורכבת שבין דת, משפט ומדינה בישראל. מצד אחד, היא שומרת על עצמאותו של מוסד הרבנות ומאפשרת לרב הראשי לפעול ולהתבטא בחופשיות בסוגיות הלכתיות מובהקות הנמצאות תחת אחריותו. מצד שני, היא מציבה תמרור עצור ברור מפני גלישה של אישי ציבור בעלי סמכות שיפוטית אל עבר התנגחויות מוסדיות פומביות, העלולות לערער את אמון הציבור במערכות השלטון והחוק.
בימים בהם החברה הישראלית מצויה בשסע עמוק ובתקופה של מתח ביטחוני ופוליטי חסר תקדים, המסר העולה מהחלטת הנציב הוא קריאה לריסון ולהקפדה על כללי המשחק הדמוקרטיים, במיוחד בקרב אלו היושבים על כס המשפט – בין אם בבית המשפט ובין אם בבית הדין הרבני.
