ארבעה לוחמים נפלו בקרב הקשה מול מחבלי כוח רדואן בכפר השיעי כעת ניצולי ההיתקלות מסיירת נחל ויחידת עוקץ נפגשים לראשונה ומשחזרים את רגעי הגבורה תחת אש
השקט המתוח של דרום לבנון נקרע באחת. עבור לוחמי חטיבת הנח"ל, הפעילות הראשונה מעבר לגבול הייתה משימה מורכבת ומסוכנת במיוחד טיהור הכפר השיעי בית ליף. המטרה הייתה ברורה וחד משמעית: שלב אחר שלב, בית אחר בית, לנקות את המרחב מאיומים, לאתר אמצעי לחימה ולפגוע בתשתיות הטרור שהוכנו במשך שנים. אך באחד מאותם ימים של סריקות מתוחות, השגרה המבצעית התהפכה לסיוט, שהפך במהרה לסיפור גבורה בלתי נשכח שייחקק במורשת הקרב של צה"ל במלחמת חרבות ברזל.
טיהור הכפר השיעי והשקט שהופר
במבט לאחור, הלוחמים מתארים את התחושה המקדימה שריחפה באוויר. הכפר הדרום-לבנוני נראה נטוש, הריסות הבתים העידו על עוצמת הלחימה הקודמת, אבל עיניים נסתרות עקבו אחריהם מתוך החשכה. צוות של סיירת נח"ל, שעליו הוטלה משימת ההתקדמות בלב הכפר, פעל יחד עם לוחם מיחידת הכלבנים 'עוקץ' וכלבו. הכוח המשולב צעד בדריכות שיא אל עבר יעדים שסומנו מראש במודיעין, סורק פירים ומבנים חשודים.
לפתע, ללא כל התראה מוקדמת, נפתחה אש תופת מטווח קרוב. מחבלי יחידת העילית של חיזבאללה, כוח רדואן, טמנו מארב קטלני מתוך מבנה מבוצר. חילופי האש החלו מיד. הקרב שהתפתח במקום היה אכזרי, קשה וצפוף. מכת האש הראשונה גבתה מחיר דמים איום, ובסופו של קרב פנים אל פנים מול האויב, נפלו ארבעה לוחמי סיירת נח"ל.
אחים לנשק קופצים אל תוך האש
"היו פה שני צוותים, כשאחד נפגע – השני קפץ בלי לחשוב לרגע", משחזר היום אחד הלוחמים מהסיירת שניצל מאותה התופת. המשפט המצמרר הזה מקפל בתוכו את המהות כולה של האחווה והרעות בשדה הקרב בלבנון.
ברגע שהאש נפתחה, והחלו להישמע הדיווחים הקשים בקשר על פצועים והרוגים, הפחד הטבעי נדחק הצידה. הלוחמים בצוות השני שמעו את הדי הפיצוצים וזינקו מיד אל קו האש. הם עשו זאת מתוך רעות עיוורת, חשופים לסכנה, במטרה אחת ויחידה – לחלץ את חבריהם המדממים ולחסל את המחבלים.
במרכז הכאוס הזה מצא את עצמו גם הלוחם מיחידת עוקץ. תחת אש כבדה של מקלעים וטילי נ"ט, הוא המשיך לתפקד יחד עם הכלב שלו, מהווים חלק בלתי נפרד מהכוח הלוחם של הסיירת. במהלך חילופי האש העזים, נפצע גם לוחם עוקץ באורח קשה, אך הכוח המשיך להשיב אש עד לחיסול האיום ופינוי הנפגעים לאחור תחת חיפוי. הפעולה המשותפת והמהירה של הנחלאווים ואנשי עוקץ באותם רגעים קריטיים, מנעה אסון כבד עוד יותר. הקשר שנרקם שם, בין דם, אבק ועשן, הוא מסוג הקשרים שרק מי שחווה את שדה הקרב יוכל להבין.
המפגש שסוגר מעגל
כעת, לאחר שבועות של שיקום והתמודדות עם אובדן כבד, מתקיים המפגש הראשון בין ניצולי הקרב. לוחם סיירת נח"ל עושה את דרכו לפגוש את לוחם עוקץ שנפצע לצידו באותן שעות גורליות בבית ליף.
החיבוק ביניהם שקט, ארוך, וכמעט ללא מילים, אך טעון בעוצמות רגשיות שקשה לתאר. המבטים שלהם מדברים את מה שהשפתיים מתקשות לבטא – את זכר החברים שאיבדו בקרב, את שאון הלחימה שעדיין מהדהד באוזניים, ואת ההבנה העמוקה שחייהם שזורים כעת לנצח.
הם מתיישבים יחד, משחזרים לאט את השניות שבהן הכל קרה, מנסים להרכיב את הפאזל של אותו היום. עבור קוראים מבחוץ, מדובר בעוד אירוע טראגי בתוך רצף אירועי המלחמה, אבל עבורם זוהי מציאות חיה, צלקת פתוחה שנושאת עמה גם תזכורת לכוחה הבלתי רגיל של הרוח האנושית ושל רוח צה"ל. המפגש הזה הוא עדות חיה לניצחון החיים על פני המוות, ולכוח שמאפשר לקום ולהמשיך הלאה.
מורשת של גבורה מבית ליף
הקרב העיקש בכפר בית ליף ייזכר כאחת מנקודות הציון המשמעותיות והקשות בפעילות הקרקעית של חטיבת הנח"ל בלבנון. האובדן הכבד של ארבעת הלוחמים הצעירים מותיר חלל עצום במשפחותיהם וביחידה, אך גבורתם של חבריהם – שזינקו אל תוך האש מבלי לחשוב על עצמם – מהווה עמוד תווך של השראה לחברה הישראלית כולה.
ככל שהלחימה בצפון נמשכת, סיפורים כמו זה של ההיתקלות בבית ליף ממחישים עד כמה גדול המחיר שמשלמים הלוחמים בחזית על ביטחון המדינה, אך גם מעידים על החוסן והנחישות של אלו העומדים על המשמר. עבור הלוחמים שניצלו ונפגשו מחדש, המלחמה אולי הותירה חותם של כאב, אבל היא גם חישלה ביניהם ברית דמים נצחית, עדות אילמת לרעות ששום מרחק לעולם לא יוכל לנתק.
