בלב שטח אש מבודד בצפון הוקם כפר שיעי אותנטי לפרטי פרטים מהפוסטרים של נסראללה ועד למנהרות הממולכדות. כתבנו הצטרף ללוחמי חטיבה 6 (עציוני) לתרגיל שמדמה את הדבר האמיתי המפגש עם הטרור פנים אל פנים.
הריח הראשון שמכה בך הוא לא הריח של הגליל. זה לא השילוב המוכר של קוצים יבשים ואדמת טרשים. כאן, בלב המתקן המדמה כפר דרום-לבנוני טיפוסי, הריח הוא של עשן סיגריות זולות, קפה שחור חזק ותחושה חנוקה של מרתפים טחובים. כאן, עוד לפני שחוצים את הגדר, לוחמי חטיבת 'עציוני' (6) כבר נמצאים עמוק בתוך שטח האויב.
זה לא "אתר אימונים" במובן הקלאסי של המילה. אין כאן קירות בטון חשופים עם סימוני ספריי. מי שבנה את המקום הזה חשב על כל פרט: על קירות הבתים תלויים פוסטרים דהויים של "השהידים" של הארגון, בפינות הרחובות זרוקים גרוטאות רכב שמשמשות מסתור לצלפים, ועל הגגות ניצבים מכלי מים כחולים – בדיוק כמו אלו שרואים דרך עדשת המשקפת בתצפיות על הכפרים שמעבר לקו הכחול.
"הוויזואליה היא לא גימיק," מסביר אחד הקצינים בחטיבה בזמן שהוא בוחן את פריסת הכוחות בין הסמטאות הצרות. "לוחם שמתרגל בתוך סביבה שנראית ומרגישה כמו לבנון, לא יחטוף את 'הלם המפגש' כשיחצה את הגבול. אנחנו רוצים שהעין שלהם תתרגל לתוהו ובוהו הלבנוני, לצפיפות, למלכודות שמסתתרות מאחורי וילון תמים בבית מגורים."
התרגיל של חטיבת המילואים 'עציוני' מדמה את אחד האתגרים המורכבים ביותר של צה"ל: לחימה בשטח בנוי וסבוך. זה מתחיל בתנועה שקטה בתוך צמחייה עבותה, המכונה "שמורות טבע", וממשיך בפריצה אגרסיבית לתוך מבנים שהפכו למבצרי טרור.
הלוחמים, שעזבו את הבית, את העבודה ואת המשפחה, נעים בטורים שקטים. המשמעת המבצעית בשיאה. פתאום, נשמע פיצוץ מבוקר – דימוי של מטען צד – והשקט מופר. בבת אחת, הכפר מתעורר לחיים. צעקות בערבית בוקעות מרמקולים מוסתרים, עשן סמיך ממלא את הסמטאות, והלוחמים מתחילים ב"טיהור" המבנים.
"במלחמה הבאה לא יהיה זמן להסברים," אומר רס"ן במיל', מפקד פלוגה בחטיבה. "כאן הם לומדים שקיר הוא לא תמיד מגן, ושמאחורי כל דלת יכול להמתין פיר שמוביל למנהרה. אנחנו מאמנים אותם לחשוב כמו הצד השני כדי לנצח אותו."
מה שהופך את המתקן הזה למרשים כל כך הוא הדיוק. בתוך הבתים ניתן למצוא שטיחים מרופטים, ספרי קוראן על המדפים, ואפילו מטבחים שנראים כאילו נעזבו לפני רגע. הדימוי הזה קריטי לא רק למורל, אלא ליכולת המבצעית. כשהלוחם רואה דגל צהוב של חיזבאללה מתנופף מעל עמדת תצפית מאולתרת, הדופק עולה, והדריכות הופכת לטבע שני.
בחטיבת 'עציוני' יודעים שהאחריות המוטלת על כתפיהם כבדה. כחטיבה עם היסטוריה מפוארת של הגנה על ירושלים וצפון הארץ, הלוחמים מבינים שהפעם הבאה שבה יפגשו את התפאורה הזו, היא תהיה רטובה ומסוכנת בהרבה.
המעבר החד בין החיים האזרחיים בישראל לבין ה"כפר הלבנוני" שבתוך הבסיס הוא חלק בלתי נפרד מהאימון המנטלי. "אתה נכנס לכאן בבוקר כאיש הייטק או סטודנט," אומר אחד הלוחמים בזמן הפסקת ריענון קצרה, "ואחרי שעתיים בסמטאות האלה, אתה שוכח איפה אתה. מבחינתך, אתה בלבנון. האדרנלין אמיתי, הקושי הפיזי אמיתי, והתחושה היא שאנחנו מוכנים לכל תרחיש."
סיכום המערכה: כשהשמש שוקעת מעל המתקן, והלוחמים מסיימים עוד יום מפרך של פשיטות ומארבים, ניתן לראות את השינוי בעיניים שלהם. הם כבר לא מסתכלים על הצפון כעל מקום לטיולים, אלא כעל זירת קרב שהם מכירים לפרטי פרטים. חטיבת 'עציוני' הוכיחה שוב שגם בלי לחצות את הגבול באופן רשמי, הדרך לביירות עוברת דרך עבודה קשה, זיעה והבנה עמוקה של האויב.
הכפר נשאר עומד, שקט ומאיים, מחכה לכוח הבא שיבוא ללמוד את סודותיו. אבל עבור לוחמי 'עציוני', לבנון היא כבר לא תעלומה – היא יעד שהם מוכנים לכבוש.
