הם חצו את הגדר בתוך ה"איתן" הממוגן נכנסו אל תוך מרחבי הלחימה הסבוכים של חיזבאללה וגילו מציאות שעלתה על כל דמיון מנשק שהוסתר בחדרי ילדים ועד לקרבות פנים אל פנים בטווח אפס יומן מלחמה מתוך רצועת האבטחה המתחדשת
רעש המנועים של ה"איתן" נגמ"ש הגלגלים המתקדם של צה"ל מחריש אוזניים, אך בתוך הכלי פנימה שורר שקט דרוך. אנחנו חוצים את הגבול צפונה, עוזבים מאחור את נופי הגליל המוכרים ונכנסים אל תוך המערב הפרוע של דרום לבנון. עבור לוחמי סיירת נח"ל, השטח הזה הפך בחודש האחרון לבית שני, זירת לחימה סיזיפית שבה כל בית הוא מבצר וכל חדר ילדים עלול להסתיר מטען צד או משגר נ"ט.
"אתה רואה את הבית הזה?" מצביע רס"ן א', אחד ממפקדי הפלוגות בסיירת, על מבנה דו-קומתי שנראה תמים למראה. "בקומה למעלה יש עריסה ובובות, ובקומה למטה מצאנו מצבור של טילי קורנט ומפות מבצעיות של יישובים בצפון. הם בנו כאן מערכת שנועדה לנצל את המוסר שלנו, אבל הפעם זה לא עבד להם."
הפעילות של הסיירת מתמקדת בטיהור "כפרי קו המגע", אותם ישובים שחיזבאללה הפך לבסיסי יציאה לתוכנית הפלישה הגדולה שלו. כמות האמל"ח שנחשפת בכל פשיטה משאירה גם את הלוחמים הוותיקים ביותר פעורי פה.
"לא האמנתי לחלק מהמקומות שמצאנו בהם נשק," מספר ג', לוחם בצוות. "נכנסנו לבית ספר מקומי, ובמחסן הציוד הספורטיבי היו מונחים רימונים ורובי צלפים. הם לא רק החביאו שם נשק, הם ניהלו משם לחימה. זה מרתיח לראות איך הם הפכו מרחב אזרחי למחסן חירום של ארגון טרור."
הלוחמים פועלים בשיטה של "סריקה כירורגית". הם עוברים מבנה-מבנה, פתח-פתח, מנטרלים מטענים ומחרימים ציוד צבאי מתקדם ממכשירי קשר מוצפנים ועד לציוד שהייה לזמן ארוך בתוך בונקרים תת-קרקעיים.
אבל הלחימה היא לא רק נגד קירות ובטון. מחבלי חיזבאללה, שמכירים היטב את השטח, מנסים להפתיע את הכוחות במארבים מתוכננים. במהלך השבוע האחרון נתקלו לוחמי הסיירת במספר חוליות מחבלים שיצאו מפירים נסתרים.
"זה קורה בשניות," משחזר רס"ן א'. "אתה נמצא בתוך כפר, סורק מבנה, ופתאום נפתחת אש מטווח של עשרה מטרים. זה הרגע שבו כל האימונים נכנסים לפעולה. הלוחמים שלי חתרו למגע בלי להסס. ניהלנו קרב פנים אל פנים, השלכנו רימונים, ובסוף חיסלנו את החוליה. אין כאן מקום לטעויות."
לצד ההצלחות המבצעיות, הסיירת נושאת עמה גם מטען כבד של אובדן. במהלך החודש האחרון איבדה היחידה כמה מטובי לוחמיה. בתוך הנגמ"ש, בין פקודה לפקודה, הזיכרון של החברים שנפלו נוכח בכל רגע.
"האובדן הוא חלק מהדי-אן-איי של הלחימה הזאת, אבל הוא לא עוצר אותנו," אומר ג' בקול חנוק מעט. "להפך, זה נותן לנו דחיפה לסיים את המשימה. אנחנו מסתכלים אחד לשני בעיניים ויודעים שאנחנו כאן בשבילם, ובשביל התושבים בבית שלא יכולים לחזור ליישובים שלהם כל עוד המפלצת הזאת קיימת מעבר לגדר."
אחד הגורמים שמאפשרים את הפעילות העצימה הזו הוא ה"איתן". הכלי החדש מספק ללוחמים הגנה חסרת תקדים מפני מטענים ונ"ט, לצד ניידות גבוהה בשטח הסלעי והקשה של לבנון. "הוא משנה לנו את הביטחון העצמי," מסבירים בסיירת. "אנחנו יכולים להגיע לנקודות שבעבר היו חסומות בפנינו, ולהנחית מכה כואבת בלב השטח של האויב."
ביציאה מהשטח, כשהאבק שוקע על המדים המיוזעים, ניכרת על פניהם של הלוחמים העייפות, אך גם תחושת השליחות. "שאגת הארי" של הנח"ל מהדהדת בין הרי הלבנון, והמסר שלהם ברור: הם לא יעצרו עד שכל מחסן נשק יושמד וכל איום יוסר.
"אנחנו כאן כמה שצריך," מסכם רס"ן א' לפני שהוא חוזר אל ה"איתן" לסבב נוסף. "דרום לבנון כבר לא תהיה מה שהייתה. אנחנו מוודאים שמי שמתכנן לפלוש לישראל, ימצא אותנו מחכים לו עוד לפני שהוא יספיק לצאת מהפתח של הבית שלו."
