לוחמי הסיירת חתמו פרק לחימה עצימ במעוז חיזבאללה, כשהם משאירים מאחור תשתיות טרור מושמדות ורגעי גבורה שייחקקו בזיכרון היחידתי. רגע לפני היציאה מהשטח, תחת שמי הלבנון, נחשפו התחושות האמיתיות של הלוחמים שעמדו עין בעין מול האויב.
הערפל שאפף את גבעות דרום לבנון לא הצליח להסתיר את הלהבות שעלו ממרכז ה"קסבה" של בינת ג'בייל. העיירה, שנחשבה במשך שנים לסמל ההתנגדות של חיזבאללה ולמבצר בלתי חדיר, הפכה בשבועות האחרונים למגרש הביתי של לוחמי סיירת צנחנים. כעת, כשהם פורקים ציוד ומביטים לאחור אל קו הרכס, אפשר סוף סוף לספר על מה שהתרחש בתוך הסמטאות הצרות, ועל הרגעים ששינו את פני המערכה.
הכניסה לבינת ג'בייל לא הייתה עוד משימה שגרתית. עבור סיירת צנחנים, מדובר היה בסגירת מעגל היסטורית ובמשימה להשמדת תשתיות הטרור המתוחכמות ביותר שבנה האויב מעל ומתחת לפני הקרקע. הלוחמים נתקלו במערכי הגנה צפופים, במטענים שהוטמנו בקירות הבתים ובחוליות נ"ט שחיכו בפינות הרחוב.
"זה לא דומה לשום דבר שפגשנו קודם," מספר אחד הקצינים בכוח. "כל בית ב'קסבה' היה פוטנציאל למלכודת, כל מרתף הסתיר פיר או מחסן אמצעי לחימה. אבל הרוח של הסיירת היא זו שהכריעה. עברנו בית-בית, סימטה-סימטה, עד שמרכז הכובד של חיזבאללה פשוט קרס לתוך עצמו."
במהלך ימי הלחימה, הצליחו הלוחמים להשמיד עשרות משגרי רקטות, מחסני תחמושת ומפקדות מבצעיות ששימשו את יחידות העילית של האויב. המראה של ה'קסבה' החרבה בסיום הפעילות היווה עדות אילמת לעוצמת האש ולדיוק המבצעי של הצנחנים.
אחד מרגעי השיא של הפעילות התרחש בלילה שבין שלישי לרביעי, כאשר כוח קטן של הסיירת נתקל בחוליית מחבלים שיצאה מפיר תת-קרקעי בלב השטח הבנוי. בקרב פנים אל פנים, תחת אש כבדה ובמרחק מטרים ספורים, הצליחו הלוחמים לנטרל את המחבלים ללא נפגעים לכוחותינו.
המקצועיות שהופגנה בקרב הזה היא תוצאה של חודשי אימונים מפרכים, אך יותר מכך של אמון עיוור בין לוחם לחברו. "בשלב הזה אתה לא חושב על הפחד," משחזר לוחם מהצוות. "אתה חושב על המשימה ועל מי שנמצא לידך. ידענו שאנחנו חייבים לנקות את המרחב הזה כדי שהכוחות הבאים יוכלו להתקדם בביטחון."
אולם, לצד הפיצוצים וההישגים הצבאיים, הרגע שנחרט עמוק מכולם בלב הלוחמים התרחש דווקא בלילה האחרון, שעות ספורות לפני היציאה חזרה לשטח ישראל. סביב מדורה קטנה ומוסתרת, או סתם בתוך המבנים המאובקים, נפתח מעגל של דיבורים כנים "וידוי ליל היציאה".
שם, בין לוחמים עייפים שפניהם מוכתמות בצבעי הסוואה ופיח, עלו הרגשות שנדחקו הצידה בזמן הקרב. הם דיברו על הגעגועים הביתה, על הפחד המשתק ברגעים שלפני ההסתערות, ועל האחריות הכבדה המונחת על כתפיהם.
"פתאום אתה מבין שמתחת לכל הציוד הטקטי והנשק, יש כאן חבורה של צעירים שפשוט אוהבים את המדינה שלהם," אמר אחד המפקדים ברגע של גילוי לב. "הווידויים האלה, החיבוק הזה בין הלוחמים רגע לפני שעוברים את הגדר, הם הדלק שמניע אותנו. זה מה שהופך את סיירת צנחנים ליחידה שהיא משפחה."
עם סיום המשימה בבינת ג'בייל, הלוחמים זוכים להפוגה קצרה, אך העיניים כבר נשואות אל היעד הבא. ה'קסבה' אולי הושמדה, ותשתיות חיזבאללה ספגו מכה אנושה, אך המערכה רחוקה מלהסתיים.
הצנחנים יוצאים מהלבנון בראש מורם, כשהם נושאים איתם את תחושת הניצחון המבצעי לצד הקשר האנושי הבלתי ניתן להתרה. הם הוכיחו פעם נוספת שכשמדובר בביטחון המדינה, אין מקום רחוק מדי או מבוצר מדי עבורם.
בינת ג'בייל כבר לא תהיה אותו הדבר, וגם הלוחמים שנכנסו אליה יצאו ממנה מעט אחרים – חזקים יותר, מלוכדים יותר, ומוכנים לכל אתגר שיבוא.
