המדינה מסרבת לוותר בתיק שמטלטל את ענף הנדלן ומערערת על זיכויו של יוסף אגבריה. על פי החשד השמאי שימש בורג במנגנון של משפחת הפשע חרירי לסחיטת זוכים במכרזי רשות מקרקעי ישראל בעיר טייבה. כל הפרטים על הקשר המסוכן שבין עולם הפשיעה המאורגנת להערכות שווי מקצועיות
החיבור המסוכן שבין גורמי פשיעה מאורגנת בישראל לבין ענף הנדלן המקומי ממשיך לספק כותרות דרמטיות. המחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה החליטה שלא להשלים עם החלטת בית המשפט המחוזי, והגישה לבית המשפט העליון ערעור רשמי על זיכויו של שמאי המקרקעין יוסף אגבריה. התיק, הממחיש כיצד לכאורה מנוצלים אנשי מקצוע לטובת מטרות עברייניות, חושף שיטת פעולה מטרידה של סחיטה, איומים והשתלטות על מכרזים ציבוריים.
במרכז הפרשה עומד מכרז פומבי שניהלה רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לשיווק קרקעות מבוקשות בעיר טייבה. אזרחים תמימים שניגשו למכרז כדין וזכו בו, מצאו את עצמם עד מהרה בלב סיוט מתמשך. על פי כתב האישום המקורי, מיד לאחר פרסום תוצאות המכרז, נכנסו לתמונה גורמים עברייניים המזוהים עם בני משפחת חרירי, מהמוכרות והחזקות בעולם הפשע המקומי.
שיטת הפעולה, כפי שתוארה על ידי התביעה, נועדה לייצר מנגנון של אימה. נציגי משפחת הפשע ואחרים פנו לזוכים המאושרים והחלו להפעיל עליהם מסכת של סחיטה באיומים. כדי לתת למסכת הסחיטה הזו נופך "מקצועי" ולקבוע את גובה דמי הסחיטה אותם יידרשו הקורבנות לשלם, נדרשה הערכת שווי עדכנית של הקרקעות. כאן בדיוק, טוענת הפרקליטות, נכנס לתמונה השמאי יוסף אגבריה.
על פי האישומים, אגבריה סיפק את הערכות השווי של אותן הקרקעות במכרז. אותן הערכות, שהפיק מתוקף תפקידו המקצועי, שימשו לכאורה את הסוחטים ככלי עבודה מרכזי מול הזוכים המאויימים. הפרקליטות טענה כי מעשיו של אגבריה לא היו עבודה שגרתית ותמימה, וכי הוא פעל במודע ובמטרה ברורה לסייע למערך הסחיטה.
למרות הטענות הקשות, בית המשפט המחוזי בחיפה שבחן את הראיות החליט לזכות את אגבריה מאשמת סיוע לסחיטה באיומים. בהכרעת הדין קבעו השופטים כי אף שהממצאים מעוררים שאלות, נותר ספק סביר באשר לכוונותיו האמיתיות של השמאי. בית המשפט פסק כי לא הוכח מעבר לכל ספק שאגבריה פעל מתוך מטרה פלילית לסייע למשפחת חרירי, ועל כן זיכה אותו מחמת הספק.
אולם, בפרקליטות המדינה מסרבים לראות בזיכוי סוף פסוק. בהודעת הערעור שהוגשה כעת לבית המשפט העליון בירושלים, מציגה המדינה קו טיעון תקיף ומעניין מבחינה משפטית. לטענת הפרקליטות, אין כל צורך להפוך או לשנות את הקביעות העובדתיות של בית המשפט המחוזי – אלא בדיוק להיפך: הקביעות העובדתיות שהמחוזי עצמו אישר במסגרת המשפט, הן אלו שמלמדות ומוכיחות את כוונתו הברורה של אגבריה לסייע למסכת הסחיטה. לשיטת התביעה, העובדות מדברות בעד עצמן ואינן מותירות מקום לספק סביר באשר למודעותו ותפקידו של השמאי באירוע.
ההכרעה בבית המשפט העליון צפויה לרכז עניין רב בקרב גורמי האכיפה והמשפט, שכן היא נושאת עמה השלכות רוחב משמעותיות. מעבר לדיון הנקודתי בעניינו של אגבריה, מערכת המשפט נדרשת לשרטט את גבולות האחריות הפלילית של "שומרי סף" – שמאים, עורכי דין, רואי חשבון ואנשי מקצוע נוספים – אשר שירותיהם עשויים להוות פלטפורמה לפעילותם של ארגוני פשיעה. פסיקת השופטים תשפיע ישירות על כלי האכיפה של המדינה במאבקה המתמשך בתופעות של פרוטקשן, השתלטות עבריינית על משאבי מדינה וסחיטת אזרחים נורמטיביים.
