במשך עשורים התרגלנו לראות בטרגדיות בכבישים כגזירת גורל או כטעות אנוש מצערת, אך בפרקליטות המדינה החליטו להוריד את הכפפות. המדיניות החדשה ברורה נהיגה פראית שתסתיים במוות לא תוגדר עוד כרשלנות אלא כרצח לכל דבר "מי שבוחר להיות אדיש לחיי אדם ייענש בחומרה המקסימלית"
המונח "תאונה" הפך עם השנים למילה מכובסת. היא מרמזת על חוסר מזל, על צירוף מקרים אומלל או על טעות רגעית של שבריר שנייה. אבל כשמביטים בנתונים הקשים של השנים האחרונות, מגלים שלא פעם מדובר בהרבה יותר מזה. כשנהג עולה על ההגה תחת השפעת אלכוהול, חוצה רמזור אדום בביטחון עצמי מופרז או דורס למוות תוך כדי מנוסה משטרתית, המילה "תאונה" כבר לא מצליחה לתאר את המציאות. בפרקליטות המדינה שבמשרד המשפטים החליטו: עד כאן.
לאחרונה אנו עדים לשינוי דרמטי בכללי המשחק בכבישי ישראל. הפרקליטות אימצה קו תקיף וחסר פשרות, שבו נהגים שהופכים את הכביש לשטח הפקר כבר לא מועמדים לדין על עבירות המתה קלות או גרימת מוות ברשלנות. כיום, במקרים המתאימים שבהם ניכר זלזול עמוק בחיי אדם, מוגשים כתבי אישום בגין רצח (באדישות). המסר לציבור הנהגים חד וברור: הרכב שלכם הוא כלי נשק, ואם תשתמשו בו באדישות לגורלם של אחרים – המדינה תתייחס אליכם כאל רוצחים.
המהפכה הזו מתאפשרת הודות לרפורמה במדרג עבירות ההמתה. אם בעבר רף הענישה היה מוגבל יחסית, הרי שהיום סיווג המקרה כרצח מאפשר לתביעה לדרוש עונשי מאסר דו-ספרתיים. מדובר בשינוי תפיסתי עמוק: החוק כבר לא מסתכל רק על התוצאה הסופית, אלא על המודעות של הנהג בזמן המעשה. מי שעולה על הכביש ונוהג בפראות מודע לסיכון הקטלני שהוא מייצר, ובחירה להמשיך בכך היא בחירה באדישות לחיים.
"נהיגה מסוכנת היא לא גזירת גורל. היא בחירה" מדגישים במערכת המשפט. המטרה היא כפולה: יצירת הרתעה ממשית שתגרום לנהג הצעיר או לנהג הממהר לחשוב פעמיים לפני שהוא לוחץ על הדוושה, והענקת צדק מאוחר למשפחות הקורבנות שחייהן נהרסו בשל רגע של הפקרות.
המדיניות החדשה מתמקדת במקרים הקיצוניים ביותר אלו שבהם "הכתובת הייתה על הקיר". נהיגה תחת השפעת סמים ואלכוהול, תחרויות מהירות בכבישים בין-עירוניים והתעלמות בוטה מחוקי התנועה הבסיסיים ביותר, הם כעת תחת זכוכית המגדלת של הפרקליטות.
המסר שיוצא ממשרד המשפטים מכוון לכל אחד ואחת מאיתנו: הכביש שייך לכולם, והזכות לחזור הביתה בשלום היא זכות יסוד. מי שיבחר להפוך את נתיבי הנסיעה לזירת קרב, יגלה שהמערכת כבר לא מוכנה לקבל תירוצים של "חוסר תשומת לב". המחיר על בחירה מסוכנת בכביש יהיה מעתה המחיר היקר ביותר שניתן לשלם בחברה דמוקרטית – אובדן החירות לשנים ארוכות מאחורי סורג ובריח.
המסקנה היא פשוטה אך קריטית: סעו כחוק. אל תהמרו על החיים שלכם ושל אחרים. בחירה אחת שגויה עלולה להפוך בשבריר שנייה לאסון בלתי הפיך, והפעם החוק יעמוד מולכם במלוא חומרתו. שמרו על החיים של כולנו.
