בעקבות פסיקת ביה"מ המחוזי, משרד המשפטים מבהיר לרשויות המקומיות השימוש בטכנולוגיית LPR ללא הסמכה בחוק מהווה פגיעה אסורה בפרטיות המשמעות הרשויות חשופות לתביעות נזיקין וסיכון פלילי.
מערכת המשפט והשלטון המקומי
מהפכה במדיניות אכיפת החניה בישראל: הרשות להגנת הפרטיות במשרד המשפטים שיגרה הבהרה דחופה לרשויות המקומיות, שבה נקבע באופן נחרץ כי אין להן סמכות לאכוף עבירות חניה באמצעות מצלמות המבוססות על טכנולוגיית זיהוי לוחיות רישוי (LPR). המהלך, שצפוי לשנות את פני האכיפה בערים רבות, מגיע על רקע החשש הכבד לפגיעה בזכות היסוד לפרטיות של התושבים.
בשנים האחרונות אימצו רשויות מקומיות רבות מערכות טכנולוגיות מתקדמות המזהות לוחיות רישוי באופן אוטומטי. מערכות אלו אפשרו לעיריות לבצע אכיפה יעילה ומרחוק, ללא צורך בנוכחות פיזית של פקח. אולם, הבהרת הרשות להגנת הפרטיות נשענת על פסק דין תקדימי של בית המשפט המחוזי, שקבע כי הטכנולוגיה חורגת מהצורך האכיפתי הגרידא.
לפי עמדת הרשות, היכולת של מצלמות אלו לעקוב אחר מיקומו המדויק של אדם, לתעד את תנועותיו ולנטר את פעולותיו במרחב הציבורי, מהווה חדירה עמוקה לפרטיות. "ללא הסמכה מפורשת בחקיקה, לרשות המקומית אין את הסמכות המשפטית להפעיל אמצעי כה פולשני," הובהר במסמך.
ההבהרה החדשה אינה רק המלצה תאורטית; היא מציבה תמרור אזהרה בוהק בפני ראשי הרשויות והיועצים המשפטיים שלהן. הרשות להגנת הפרטיות הדגישה כי רשות שתמשיך לעשות שימוש במצלמות אלו בניגוד להנחיות, חשופה באופן ישיר לתביעות נזיקין מצד אזרחים שפרטיותם נפגעה, ואף לחשדות בביצוע עבירות על חוק הגנת הפרטיות.
מומחים משפטיים מעריכים כי הודעה זו עשויה להוביל לגל של בקשות לביטול דוחות חניה שניתנו באמצעות מצלמות אלו בתקופה האחרונה. "המסר הוא חד וברור," מסביר משפטן המתמחה בתחום המוניציפלי, "היעילות הטכנולוגית אינה מצדיקה רמיסה של זכויות הפרט. אם המדינה רוצה לאפשר אכיפה כזו, עליה להסדיר זאת בחקיקה ראשית בכנסת, תוך קביעת איזונים ובלמים."
בעקבות הפרסום, רשויות מקומיות רבות ייאלצו לבחון מחדש את מערכי האכיפה שלהן. חלקן עשויות להקפיא את השימוש במצלמות ה-LPR לאכיפת חניה ולחזור לשיטות אכיפה מסורתיות יותר, עד להסדרת הנושא בחוק.
מנגד, גורמים בשלטון המקומי מביעים חשש כי המהלך יקשה על שמירת הסדר הציבורי בערים צפופות, אך מודים כי הציות לחוק ולהגנת הפרטיות עומד מעל לכל צורך תפעולי. בשלב זה, הכדור עובר לידי המחוקק, שיצטרך להחליט אם לעגן את סמכויות האכיפה הדיגיטליות בחוק, או להשאיר את המרחב הציבורי חופשי מעיניהן הבוחנות של המצלמות האוטומטיות.
