במסגרת פרויקט לאומי חדש לחיזוק יישובי גדר המערכת, קלט קיבוץ עין השלושה שמונה שוטרים למגורי קבע בשטחו. המטרה: נוכחות ביטחונית מרתיעה לצד שילוב חברתי עמוק. "זה לא רק מדים בשבילים, זו משפחה חדשה"
מאת: מערכת החדשות
במשך עשרות שנים, השקט בקיבוץ עין השלושה היה מוצר צריכה בסיסי, לעיתים שברירי. הקיבוץ, ששורשיו נטועים עמוק באדמת הנגב המערבי וערכי הציונות שלו הם מצפן בלתי משתנה, ידע לא מעט אתגרי ביטחון. אך בשבועות האחרונים, נוף השבילים המוכר קיבל גוון חדש ומרגיע: הצבע הכחול.
שמונה שוטרים חדשים הצטרפו למרקם החיים הקיבוצי, לא ככוח אבטחה זמני או כסיור חולף, אלא כתושבים מן המניין. זהו חלק מפרויקט לאומי אסטרטגי של המשרד לביטחון לאומי ומשטרת ישראל, שנועד לעבות את מערך ההגנה ביישובי צמודי הגדר ולהחזיר את תחושת הביטחון האישי לתושבים דרך מודל של "שיטור קהילתי נטוע".
המודל פשוט אך מהפכני: השוטרים עוברים להתגורר בקיבוץ בחוזה ארוך טווח. הם מקבלים תנאי מגורים מסובסדים בשיטת "הכל כלול", ובתמורה הם מהווים כוח תגובה מהיר, נוכחות הרתעתית בשטח וגורם מקשר בין המשטרה לקהילה.
"הנוכחות שלהם משנה את האנרגיה בשבילים," מספר אחד מחברי הקיבוץ. "כשאתה רואה שוטר שותה קפה במדרכה או חוזר מהמשמרת לדירה שלו כאן בקיבוץ, אתה מבין שיש כאן מישהו ששומר על הבית – פשוט כי זה גם הבית שלו עכשיו."
מבחינת המשרד לביטחון לאומי, מדובר במכפיל כוח. המטרה היא לא רק להציב ניידת בשער, אלא ליצור נוכחות בט"שית (ביטחון שוטף) במרחב האזרחי שאינה נשענת על כוחות מילואים מתחלפים, אלא על אנשי מקצוע שהשטח מוכר להם ברמה האינטימית ביותר.
עבור שמונת השוטרים שנבחרו לפרויקט, המעבר לעין השלושה הוא שליחות אישית לא פחות מאשר משימה מקצועית. בתוך תקופה קצרה, הם הפכו מחבורה של לובשי מדים לחלק בלתי נפרד מהנוף האנושי. הם משתתפים באירועי התרבות, פוקדים את חדר האוכל ויוצרים קשרים אישיים עם הדור הוותיק והצעיר כאחד.
"מבחינת השוטר, הרווח הוא כפול," מסביר גורם המעורב בפרויקט. "מצד אחד, איכות חיים כפרית ותמיכה לוגיסטית מלאה. מצד שני, המשמעות של העבודה שלהם מקבלת פנים ושמות. הם לא אוכפים חוק בערים מרוחקות, הם מגנים על השכנים שלהם."
ההצלחה בעין השלושה כבר מעוררת הדים. המעטפת החמה שבה התקבלו השוטרים והשיפור המיידי בתחושת המוגנות של התושבים, הובילו את המשרד לביטחון לאומי לבחון כבר כעת את הרחבת המיזם ליישובים נוספים לאורך גבולות המדינה.
בעולם שבו הביטחון האישי הפך לנושא הבוער ביותר על סדר היום, עין השלושה מציגה מודל של תקווה: שיתוף פעולה הדוק בין המשטרה לאזרח, המבוסס על אמון, מגורים משותפים וחזון ציוני של התיישבות ובטיחות.
בקיבוץ מסכמים את המהלך בסיפוק. השילוב בין השורשים העמוקים של עין השלושה לבין הכוח הצעיר והנחוש של השוטרים, מוכיח שגם בעידן של טכנולוגיה ורחפנים, אין תחליף למגפיים על הקרקע וללב פועם שנמצא במקום הנכון – בבית.
