היום, כ"ט בחשוון, נצבעת ירושלים בלבן. אלפי חוגגים מקהילת "ביתא ישראל" ומכל שדרות החברה הישראלית מציינים את חג הסיגד. השנה, בצל האתגרים הלאומיים, מודגש יותר מתמיד החיבור בין הכיסופים העתיקים לציון לבין התרומה המכרעת של בני העדה לביטחון המדינה – במשטרת ישראל, בשב"ס ובכבאות והצלה
אם יש רגע אחד בשנה שמזקק את המהות הישראלית-יהודית בצורתה הטהורה ביותר, הרי שזהו יום הסיגד. היום (חמישי, 20.11.25), עולים המונים אל טיילת ארמון הנציב בירושלים, צופים אל עבר הר הבית, ומשחזרים מעמד בן אלפי שנים של ברית, תפילה וכיסופים.
אך הסיגד של 2025 הוא כבר מזמן לא נחלתה של עדה אחת בלבד. מאז חקיקת חוק חג הסיגד ב-2008, הפך היום הזה לחג לאומי, סמל לעוצמה קהילתית ולפסיפס הישראלי המורכב והמרגש. השנה, הדגש מושם לא רק על העבר והמסורת, אלא על ההווה – ועל תרומתם האדירה של בני ובנות העדה האתיופית לביטחון הפנים של מדינת ישראל.
חג הסיגד (מלשון סגידה, השתחוויה) הוא יום של צום ותחינה, המהווה מעין המשך רוחני ליום הכיפורים. בעוד שביום הכיפורים החשבון הוא אישי, בסיגד החשבון הוא קהילתי-לאומי. זהו יום של חידוש הברית בין העם לאלוהיו, ובעיקר – יום שכולו אהבה לירושלים.
במשך דורות, באתיופיה, היו עולים הקסים (כהני העדה) והקהילה כולה אל ראשי ההרים, משקיפים לכיוון ירושלים ומתפללים לזכות ולהגיע אליה. עבורם, ירושלים לא הייתה רק עיר של אבן, אלא עיר של זהב ורוח.
כיום, כשהחלום התגשם והקהילה חיה בישראל, החג מקבל משמעות של הודיה, אך גם של חשבון נפש וקריאה לאחדות ולשורשים.
אחד הביטויים החזקים ביותר להשתלבות ולחיבור העמוק של העדה לחברה הישראלית, הוא הנוכחות המרשימה של בניה ובנותיה בגופי הביטחון וההצלה.
השנה, מציינים במשרד לביטחון לאומי את תרומתם הייחודית של יוצאי אתיופיה בשורות משטרת ישראל, שירות בתי הסוהר ומערך הכבאות והצלה. לא מדובר רק במספרים, אלא באיכות ובערכים שהם מביאים עמם לתפקיד.
מפקדים ועמיתים מעידים על שילוב נדיר של מקצועיות, מסירות יוצאת דופן וצניעות ("ענווה" המאפיינת את התרבות האתיופית). לוחמים ושוטרים בני העדה מביאים עמם לשטח יכולות גישור בין קהילות, תחושת שליחות עמוקה ומנהיגות שקטה אך נחושה. אלו ערכים שנשאבו מבית אבא ואמא, מהכבוד למבוגר ומהאחריות ההדדית, ומתורגמים כיום לשמירה על הסדר הציבורי וביטחון האזרחים.
השר לביטחון לאומי, ח"כ איתמר בן גביר, בירך הבוקר את הקהילה והדגיש את הקשר הישיר בין המסע ההיסטורי למציאות הביטחונית של ימינו.
"היום חוגגים בני הקהילה האתיופית את חג הסיגד בצום ובתפילה, חג שכולו כיסופים ותפילה לעלייה לארץ ולשלמותה", אמר השר בן גביר.
בדבריו, עמד השר על הלקח הנלמד מהחג לכלל עם ישראל: "חג הסיגד מלמד אותנו שאמונה יכולה להפוך מסע של אלפי קילומטרים למציאות. זהו חג שמבטא את העוצמה, הצניעות והמסורת המפוארת של קהילת יוצאי אתיופיה, ואת הכוח שהחזיק את עמנו דורות בגלות".
בן גביר חתם את ברכתו במבט לעתיד ובברכה המסורתית: "מתוך המקום הזה, בין עבר מפואר להווה מאתגר – אנחנו ממשיכים לבנות יחד עתיד טוב יותר למדינת ישראל, באחדות, באחריות הדדית ובתקווה גדולה. מאחל לכל בני הקהילה היקרים מאוד לליבי – מלקם עמת בהל (חג שמח)".
גם ברמה המקצועית-ארגונית, יום זה הוא הזדמנות לעצור ולהוקיר את המגוון האנושי המרכיב את החברה הישראלית. מירב זלקר ליסובסקי, הממונה על הגיוון התעסוקתי במשרד לביטחון לאומי, רואה בחג הסיגד תזכורת לכוחה של החברה בישראל.
"יום זה מזכיר לכולנו עד כמה החיבורים בינינו הם יסוד הכוח הישראלי", ציינה זלקר ליסובסקי. "זהו יום שבו אמונה, זהות ותקווה נפגשות ומשאירות חותם אמיתי על החברה שלנו".
הדברים הללו משקפים הבנה עמוקה: הגיוון אינו רק סיסמה, אלא נכס אסטרטגי. כשאדם מביא לתפקידו בשירות הציבורי את המורשת שלו, את ההיסטוריה המשפחתית ואת הערכים עליהם גדל, הוא הופך את המערכת כולה לטובה יותר, רגישה יותר וחזקה יותר.
כשהשמש תשקע היום על ירושלים, והצום יסתיים בסעודה חגיגית הכוללת את הלחם המסורתי (הדאבו), יישאר באוויר משהו מעבר לריח הקטורת והתפילות. תישאר התחושה שהמסע של יהודי אתיופיה לא הסתיים עם הנחיתה בנתב"ג.
המסע ממשיך בבניית הארץ, בשמירה עליה, ובהנחלת הערכים המיוחדים של העדה לכלל ישראל. השוטר בצומת, הלוחם בשב"ס והכמאי בתחנת הכיבוי – הם הממשיכים המודרניים של אותם אבות שעמדו על ההרים באתיופיה והתפללו לירושלים. הם ההוכחה שהתפילה התקבלה, ושהאחריות לשמור על הקיים – עוברת כעת לידיים בטוחות.
חג סיגד שמח!
