אחרי שנה מפרכת של אימונים, קור, חושך ולחץ אטמוספרי, לוחמי היחידה למשימות תת-מימיות (ילת"ם) קיבלו את הסיכה הנכספת במקום היחיד שמרגיש להם כמו בית – מתחת למים. הצצה נדירה ל-5 השלבים שהופכים חייל למומחה מעמקים ולרגע השיא עוצר הנשימה
ישנם טקסי סיום בצה"ל שנערכים על רחבות מסדרים מאובקות, לאור זרקורים או בכותל המערבי. אבל עבור קומץ לוחמים נבחר, רגע השיא של השירות שלהם מתרחש בדממה מוחלטת, עשרות מטרים מתחת לפני הים.
התמונות שמגיעות משם עוצרות נשימה: שורה של לוחמים בציוד צלילה מלא, דגלי ישראל ויחידת הילת"ם מתנופפים באיטיות בזרמים התת-ימיים, ומפקדים שעונדים את סיכת הלוחם היוקרתית על מדי הצלילה.
עבור הצופה מהצד, טקס מתחת למים נראה כמו לוגיסטיקה מסובכת או גימיק מורכב. אך עבור מסיימי המחזור הטרי של הילת"ם, מדובר ביום עבודה שגרתי למדי. "כשמסתכלים מהצד, אפשר לחשוב שטקס תת-ימי הוא משימה כמעט בלתי אפשרית", אומר רס"ל מ', מפקד במסלול ההכשרה, "אבל אחרי התמקצעות של שנה בצלילות, הלוחמים החדשים של הילת"ם לא באמת צריכים להתכונן לרגע בו יקבלו את סיכת היחידה במצולות. בשבילנו? זאת פעולה פשוטה מאוד".
הדרך לאותה צלילת סיום חגיגית הייתה הכל חוץ מ"פשוטה". מסלול ההכשרה של הילת"ם נחשב לאחד המקצועיים והייחודיים בצה"ל. הלוחמים נדרשים לשלב בין יכולות חי"ר, חבלה, מסגרות, והכל – בתנאי קיצון של מעמקים.
רס"ל מ' מפרט את חמשת השלבים הקריטיים שהפכו את הטירונים הצעירים למכונות צלילה משומנות:
1. שלב הסינון והבסיס: הכל מתחיל בטירונות ובגיבוש, שם נבדקת לא רק היכולת הפיזית, אלא בעיקר היכולת המנטלית. היכולת לשמור על קור רוח (תרתי משמע) כשהגוף משדר מצוקה, היא תנאי סף. מי שלא מסוגל לתפקד תחת לחץ, לא יוכל לשרוד את המצולות.
2. קורס הצלילה האינטנסיבי: כאן לומדים את האלף-בית. הלוחמים לומדים להכיר את הים לא כאויב, אלא כסביבת עבודה. הם לומדים פיזיולוגיה של צלילה, הכרת הציוד, והתמודדות עם תקלות. זה השלב שבו הים מסנן את מי שלא נועד להיות בו.
3. התמקצעות ייעודית (חבלה וריתוך): זהו לב העניין. לוחם ילת"ם הוא לא רק צוללן, הוא איש מקצוע. בשלב זה הלוחמים לומדים כיצד לרתך מתכות מתחת למים, כיצד להשתמש בכלי חיתוך הידראוליים וכיצד לנטרל מוקשים ימיים ומטעני חבלה. "תחשבו על לפרק פצצה", אומר גורם ביחידה, "עכשיו תחשבו לעשות את זה בחושך, כשקר לך, ואתה תלוי במכלי חמצן".
4. עבודה בצוות ותנאי קיצון: הים הוא מקום בודד, אבל בילת"ם לא עובדים לבד. השלב הרביעי מתמקד בתיאום עיוור בין בני הזוג לצלילה. הלוחמים מתרגלים צלילות לילה, צלילות במים עכורים עם ראות אפסית, וצלילות לעומקים רבדים. האמון בין הלוחמים הוא מה שמחזיר אותם הביתה בשלום.
5. המסכם והטקס: החודש האחרון מדמה מצבי אמת. תרגילים מתגלגלים, הקפצות, ומשימות מורכבות של חילוץ והצלה ימית. בסיומו של השלב הזה – מגיע הרגע לו חיכו כולם.
הטקס התת-ימי הוא מסורת רבת שנים ביחידה. יש משהו סמלי מאוד בשקט התהומי ששורר שם למטה. אין נאומים ארוכים, אין מחיאות כפיים רועשות. יש רק את קול הבועות הנפלטות מהוסתים, לחיצת יד איתנה (או סימון "אוקיי" באצבעות), וענידת הסיכה שדוקרת מעט את חליפת הצלילה.
"התמונות מדברות בעד עצמן", מסכמים ביחידה. השילוב בין הצבע הכחול העמוק, הציוד הצבאי השחור והדגל, יוצר אסתטיקה שאין שנייה לה בצה"ל. אבל מעבר ליופי, התמונות מספרות סיפור של מקצוענות ללא פשרות.
כעת, כשהסיכה על דש בגדם (או על חליפתם), מצטרפים הלוחמים החדשים לפעילות המבצעית השוטפת: אבטחת הגבולות הימיים של ישראל, ביצוע עבודות תחזוקה מורכבות בספינות חיל הים, ונטרול איומים שרובנו אפילו לא יודעים שקיימים במעמקים.
עבורנו זו הצצה נדירה לעולם נסתר. עבורם? כפי שאמר רס"ל מ' – זו פשוט הסביבה הטבעית.
