רימונים מתפוצצים, צעקות, אתה מבין שמשהו מסתתר בבית הזה. עשר שנים אחרי, לוחמי סיירת גולני חוזרים למבצע שבו שילמו את המחיר היקר ביותר בלבנון השנייה, ומגלים כיצד הקרב בבית הממולכד שינה את פניה של יחידת העילית.
השעה הייתה שעת צהריים חמה ב-26 ביולי 2006. סיירת גולני, יחידת העילית של חטיבת גולני, נכנסה לעיירה הדרומית בינת ג'בייל, יעד אסטרטגי במלחמת לבנון השנייה. משימתם הייתה פשוטה על הנייר: טיהור בתים וחיסול תשתיות חזבאללה. בפועל, הם נכנסו לתוך אחת המלכודות הקטלניות והמתוכננות ביותר שידע צה"ל בעשור האחרון.
"הכול התחיל בשקט מחשיד," נזכר א', שהיה אז מפקד צוות בסיירת. "בינת ג'בייל נראתה עיירה רפאים. היית מצפה ליריות, אבל הייתה דממה כבדה שנוטפת משהו רע. ידענו שהם מחכים לנו, אבל לא ידענו עד כמה הם מוכנים."
הכוח התקדם לעבר "בית מספר 3" – מבנה בן שלוש קומות שהוגדר כנקודה חשודה. הלוחמים פרצו פנימה. בתוך שניות, הדממה התחלפה בתופת.
"פתאום התחילו רימונים מתפוצצים, צעקות," מספר מ', לוחם שהיה בקומה הראשונה. "הרגשת שאתה בתוך בור בלי אוויר. חזבאללה לא חיכה בחוץ – הם היו בפנים, מוכנים, עם נשקים טעונים וחומרי נפץ בכל פינה."
הבית, כך התברר במהרה, היה בונקר מוסווה. הוא לא היה רק עמדת ירי, אלא מלכודת תופת שבנו אנשי חזבאללה במשך שנים, מצויד בקירות כפולים, פתחי ירי נסתרים ומטעני חבלה. המטרה שלהם הייתה ברורה: למשוך פנימה את כוחות העילית של צה"ל ולחסל אותם.
"כשאתה שומע את הצעקות של החברים שלך מעורבבות בפיצוצים, אתה מבין שמשהו מסתתר בבית הזה," מוסיף א'. "זה לא היה קרב רגיל. זו הייתה לחימה מטווח אפס, חדר בחדר, כשהם מכירים כל מטר מרובע והיו מוכנים למות שם."
בתוך הבית הממולכד התפתח קרב הירואי ועקוב מדם. כוחות הסיירת נלחמו בגבורה מול עשרות לוחמי חזבאללה מחופרים. הדקות הפכו לשעות, והסיירת ספגה את אחת המכות הקשות ביותר שלה בהיסטוריה.
בקרב הקשה בבינת ג'בייל נפלו שמונה מטובי לוחמי סיירת גולני:
- סרן אוהד קלאוזנר
- סמ"ר שמעון דהן
- סמ"ר עידן כהן
- סמ"ר אלעד דן
- סמ"ר יונתן אהרון
- סמ"ר הרן גולצמן
- סמ"ר יותם גלבוע
- סמל ראשון עדי כהן
"התחושה הייתה של כאוס, אבל כאוס מנוהל," מספר ל', אחד המ"מים בכוח. "ברגע שחברים נפלו, חברים אחרים תפסו את מקומם. לא הייתה שאלה של לסגת. היה רק רצון לחלץ את הפצועים, להשיב אש ולטהר את הבית. זה היה קרב על כבוד, קרב של אחים."
בסופו של יום, הלוחמים הצליחו להשתלט על הבית לאחר לחימה עיקשת, אך האבדות הכבדות הותירו צלקת עמוקה ביחידה ובצה"ל כולו.
הקרב בבינת ג'בייל, ובמיוחד הלחימה בבית הממולכד, הפכו לנקודת מפנה באופן שבו צה"ל נלחם בשטח בנוי מול יריב חכם, שבונה עמדות מוסוות היטב.
"לפני בינת ג'בייל, חשבנו שבית הוא פשוט מבנה," מסכם גורם בכיר בחטיבת גולני. "אחריו, הבנו שבית יכול להיות כלי נשק, בונקר מוסווה, ובעיקר מלכודת מוות. הקרב הזה לימד אותנו על הצורך בטקטיקות חדשות, על שימוש באמצעים הנדסיים כבדים יותר, ועל ההכרח לא להקל ראש באף מבנה, תמים ככל שייראה."
כיום, כל לוחם בסיירת גולני עובר תדריך מפורט על קרב בינת ג'בייל. זהו לא רק סיפור גבורה אלא שיעור מתמיד על מחיר הלחימה בטווח אפס. שמות הנופלים חקוקים באבן ובזיכרון של כל מי שלובש את הכומתה החומה.
"אנחנו חוזרים לסיפור הזה כדי לזכור את מי שנפלו, אבל גם כדי להבין: אם אתה שומע רימונים, צעקות ואתה מבין שמשהו מסתתר בבית – תילחם כאילו אין לך לאן לסגת, כי באותם רגעים, באמת לא היה לנו," מסכם א' במבט שקט אך נחוש.
הקרב בבינת ג'בייל ייזכר לנצח כקרב של אומץ חסר פשרות, בו הלוחמים נלחמו כדי לחיות – ולחיות כדי להילחם למען חבריהם.
