גל של התבטאויות חריפות מצידם של חברי ממשלה וחברי כנסת הכה בשעות האחרונות את הזירה הפוליטית והציבורית, על רקע מה שמכונה "שביתת העם" שקראו לה מטה משפחות החטופים וארגוני מחאה. ההתבטאויות, שהופנו כלפי המפגינים ומשפחות החטופים, עוררו זעם רב, ובמרכזן עומדות טענות קשות על פגיעה במאמץ המלחמתי וסיוע לאויב. ההתבטאויות הללו, של ח"כ צביקה פוגל, השר בצלאל סמוטריץ' והשר איתמר בן גביר, נתקלו בתגובה נזעמת מצד מטה משפחות החטופים, שקרא לליכוד ולשרים להתעשת.
הסערה החלה עם התייחסותו של חבר הכנסת משה מילביצקי מהליכוד ל"שביתת העם", שבהקשר זה התייחס להפגנות ולקריאה לשביתה. "יהודים, ישראלים ששורפים את המדינה בנסיון למנוע את השמדת חמאס", כתב חבר הכנסת, תוך שהוא מאשים את המוחים בפעולה ישירה נגד האינטרסים הביטחוניים של מדינת ישראל. אמירה זו, שמקשרת בין מחאה ציבורית לבין פגיעה במאמץ המלחמתי, עוררה זעם מיידי. טרמינולוגיה של "שריפת המדינה" שימשה בעבר במחאות נגד הרפורמה המשפטית, וכעת היא מופנית כלפי המוחים למען שחרור החטופים.
למילים אלו הצטרף השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שבתדרוך לתקשורת אמר כי "אלו אותם אנשים שהחלישו את ישראל". אמירה זו מרחיבה את ההאשמה וקושרת את המחאה הנוכחית לאירועי המחאה שלפני 7 באוקטובר, ויוצרת רצף של פעולות "מזיקות", כביכול, בעיני השר.
השר בצלאל סמוטריץ', ראש מפלגת הציונות הדתית, חיזק את הטון ואמר כי "עם ישראל מתעורר לקמפיין רע ומזיק שמשחק לידי חמאס". אמירה זו קושרת ישירות בין פעולות המחאה לבין סיוע לאויב, טענה חמורה ביותר בימי מלחמה, שמטרתה לערער את הלגיטימיות של המחאה ושל המפגינים עצמם. המילה "קמפיין" נועדה לשדר תחושה של פעולה מאורגנת שמטרתה אינה רק שחרור חטופים, אלא פגיעה בממשלה ובתהליכי קבלת ההחלטות.
ההתבטאויות החריפות לא נותרו ללא מענה. מטה משפחות החטופים והנעדרים, ששימש כצד קורבן וככוח מניע של המחאה, פרסם תגובה חריפה. בהודעה מטעמו פנו במטה באופן ישיר לשרים ולחברי הכנסת של הליכוד. "במקום להשתלח בחטופים ומשפחותיהם, תעשו את הדבר הנכון – תגיעו לעסקה ותחזירו אותם הביתה", נכתב בהודעה.
ההתבטאות של מטה המשפחות ממסגרת מחדש את השיח ומזכירה את המטרה המרכזית של המחאה: לא לערער את המדינה, אלא להציל חיים. היא הופכת את הקורבנות, משפחות החטופים, ממושא של ביקורת לבעלי זכות מוסרית לגיטימית. במטה מדגישים כי כל פעולותיהם נובעות מכאב ומדאגה אמיתית לגורל יקיריהם, וכי התקפות אישיות מצד חברי ממשלה הן לא רק פוגעניות אלא גם מסיטות את תשומת הלב מהדבר החשוב באמת – השבת החטופים.
ההתבטאויות של חברי הקואליציה משקפות הסלמה במאבק הפוליטי, שמתנהל במקביל למלחמה. מדובר במאבק על הנרטיב הציבורי – האם המחאה היא לגיטימית ואף הכרחית, או שהיא "מזיקה" ומשחקת לידי האויב? בכירי הקואליציה, בחרטום הממשלה, מנסים להציג את המוחים לא רק כמתנגדים פוליטיים, אלא כגורם שיש לו השפעה שלילית על הלחימה.
ההאשמות הללו מזכירות את הדיון שהתקיים ערב 7 באוקטובר, סביב המחאה נגד הרפורמה המשפטית. גם אז, נטען על ידי גורמים בקואליציה כי המחאה "מחלישה את ישראל" וכי היא משפיעה על מוכנות צה"ל. העובדה שחלק מהטוענים לכך הם אותם אנשים, והעובדה שההתקפות חוזרות באותו סגנון, מראה על תפיסה פוליטית עמוקה שלפיה מחאה אזרחית, ובמיוחד כזו שמכוונת נגד הממשלה, היא בהכרח פעולה אנטי-מלחמתית.
מנגד, המוחים טוענים כי המחאה שלהם היא המעשה הפטריוטי האולטימטיבי. הם טוענים כי הממשלה לא עושה מספיק כדי להחזיר את החטופים, וכי העדר לחץ ציבורי מסיבי יוביל להפקרתם. בראייתם, השבת החטופים היא לא רק מטרה מוסרית, אלא גם אינטרס לאומי עליון. התנגדות למדיניות הממשלה אינה סיוע לאויב, אלא הבעת עמדה דמוקרטית שנועדה להבטיח שהממשלה תפעל כנדרש.
ההתקפות החריפות של חברי הכנסת והשרים על המפגינים ועל משפחות החטופים הן עוד סימן להקצנה של השיח הציבורי והפוליטי בישראל. במקום לאחד כוחות תחת איום חיצוני, כפי שקרה בתחילת המלחמה, המחלוקות הפנימיות חוזרות וצפות בעוצמה רבה. המקרה ממחיש שוב כי גם בעת מלחמה, הפוליטיקה אינה נחה לרגע, והקרב על הנרטיב הציבורי עלול להוביל להתבטאויות קשות שעלולות לפגוע באמון הציבור, ובעיקר באמון במשפחות החטופים, שרק רוצות לראות את יקיריהן בבית. השאלה המרכזית כעת היא האם המערכת הפוליטית תצליח לבלום את ההתדרדרות, או שמא נראה את השיח הולך ומקצין עוד יותר.
