ישראל – ויכוח חריף ונוקב מתנהל בימים אלו בלב הקונצנזוס הפוליטי והביטחוני בישראל, כאשר קריאות להדחת הרמטכ"ל, רב אלוף דוד זמיר, הולכות וגוברות. הטענות המופנות כלפיו הן חמורות: סטייה מהיעד המוצהר של הכרעת חמאס, ואימוץ "רוח הקונספציה" – אותה גישה שכשלה במניעת המתקפה של השבעה באוקטובר. הפרסומים לפיהם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון יואב כ"ץ הדגישו בפניו את כפיפותו לדרג המדיני, רק מחזקים את התחושה שקיים קרע עמוק ומתמשך בין הדרג הצבאי לדרג המדיני.
הרקע למתיחות הוא תהליכי קבלת ההחלטות במלחמה בעזה. עם כניסתו לתפקיד, התחייב הרמטכ"ל זמיר בפומבי להכרעת חמאס – מטרה אסטרטגית שזכתה לתמיכה ציבורית רחבה. אלא שמאז, גורמים פוליטיים וצבאיים בכירים טוענים כי בשטח, צה"ל בפיקודו של זמיר אינו פועל באופן מספיק נחרץ כדי לממש את המטרה. לטענתם, האסטרטגיה הצבאית אינה תואמת את היעד המקורי, והיא מונעת על ידי שיקולים של "ניהול סכסוך" ולא של "הכרעה מוחלטת".
המושג "קונספציה" הפך מאז השבעה באוקטובר לביטוי טעון וכואב. הוא מסמל את הכישלון המודיעיני והמבצעי שהוביל למחדל הגדול בתולדות המדינה. כעת, נשמעות טענות כי רוח הקונספציה חוזרת, בגרסה שונה. לדברי המבקרים, הרמטכ"ל זמיר, כמו קודמיו, מאמץ גישה זהירה מדי, המנסה להימנע מחיכוכים ומפעילות שתסכן את חיילי צה"ל, על חשבון השגת המטרות האסטרטגיות של המלחמה.
"אי אפשר להשלים עם מצב שבו צה"ל לא פועל באופן מלא להשגת הכרעה," אמר חבר כנסת בכיר מהקואליציה. "יש לנו חובה מוסרית וביטחונית לפרק את חמאס אחת ולתמיד. אם הרמטכ"ל לא מבין זאת, ייתכן שהוא לא האדם הנכון לתפקיד."
הסערה סביב הרמטכ"ל זמיר מתעצמת לנוכח הטענות על ניתוק מוחלט מהדרג המדיני. יפה עשו, כך טוענים המבקרים, נתניהו וכ"ץ, שהדגישו בפניו את חובת כפיפותו. כפיפות זו אינה עניין של יחסי כוחות אישיים, אלא עקרון יסוד בדמוקרטיה: הדרג הצבאי כפוף לדרג המדיני הנבחר. על הרמטכ"ל למלא את הוראות הממשלה, וכל סטייה מהן היא ערעור על סדר דמוקרטי תקין.
"התרגלנו במשך שנים למצב שבו הצבא מתווה את המדיניות," אמר פרשן פוליטי מוביל. "השינוי חייב להגיע מלמעלה. ההתחייבות להכרעה ניתנה על ידי הדרג המדיני, והיא זו שחייבת להיות מיושמת. אם הרמטכ"ל חושב אחרת, עליו להציג את עמדתו, אך בסופו של דבר, עליו לפעול לפי ההוראות."
הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה כי הממשלה, על כל אגפיה, מחויבת להשבת החטופים ולהשגת ביטחון ארוך טווח. אם המאבק בחמאס אינו נחרץ מספיק, הוא עלול להוביל לגל נוסף של טרור וסכנה, דבר שהממשלה מנסה למנוע בכל מחיר.
הקריאות להדחת הרמטכ"ל זמיר אינן עניין של מה בכך. הדחה של רמטכ"ל בעיצומה של מלחמה היא צעד קיצוני, בעל השלכות חמורות על יציבות הצבא, על אמון הציבור, ועל אופן ניהול המערכה. עם זאת, אם יתברר שהרמטכ"ל אכן סטה מהמדיניות הממשלתית והתחייבויותיו הראשוניות, ייתכן שהדרג המדיני לא יוכל להישאר אדיש.
במצב כזה, האופציה של הדחה עשויה לעלות על השולחן, למרות הסיכונים הכרוכים בה. הדבר יהיה תלוי ביכולתו של הרמטכ"ל זמיר להוכיח כי הוא פועל באופן מלא להשגת מטרות המלחמה, וכי הוא מכפיף את עצמו באופן מלא לדרג המדיני.
הסיפור של הרמטכ"ל זמיר הוא למעשה סיפורה של מדינת ישראל בעיצומה של מלחמה קשה. זוהי מלחמה על מטרות, על עקרונות, ועל הדרך שבה נשיג ביטחון ארוך טווח. נותר רק לקוות כי הוויכוח הזה, על כל מורכבותו, יוביל בסופו של דבר לדרך פעולה אחת וברורה שתביא את ישראל אל היעד המיוחל.
