ירושלים – כשחושבים על המלחמה האחרונה עם איראן, "מבצע עם כלביא", עולים לרוב לראש תמונות של יירוטים נועזים, כותרות דרמטיות על נזקי תשתית ואיומים הדדיים. אולם, מאחורי הדיווחים הגדולים מסתתרים סיפורים אישיים קורעי לב, של אזרחים שבתיהם נפגעו, ושהחיים שלהם השתנו ברגע אחד. בשיחה עם כתבנו נוב ראובני ועם הדר נעמי אברבנל, שנפגעת טיל איראני, אנו מקבלים הצצה למציאות הקשה של "המפונים החדשים".
הדר נעמי אברבנל זוכרת היטב את הלילה ההוא, לילה שחורט בזיכרונה ובתולדות משפחתה. "זה היה באישון לילה," היא מספרת בקול שקט ורועד מעט. "האזעקות הדהדו, רצנו לממ"ד, ובדיוק אז שמענו את הבום העצום. לא הבנו בהתחלה מה קרה. כשייצאנו מהממ"ד, הכל היה שונה. עשן, אבק, ואור כוכבים שנכנס מאיפה שהיה פעם קיר. הבית שלנו, שבו בנינו חיים, פשוט נעלם".
הבית של משפחת אברבנל, שהיה פעם מבצר של ביטחון, הפך ברגע אחד לשדה הריסות. הזיכרונות, התמונות, החפצים שהיוו עולם ומלואו – כולם נמחקו. "היה הכי קשה לראות את החדר של הבן הקטן שלי", מספרת הדר. "הצעצועים שלו, הספרים, הציורים שתלו על הקיר. הכל היה מכוסה באבק ובהריסות. זה לא רק בית, זה זיכרונות. זה עולם שלם שפשוט נמחק בדקה אחת".
כעת, משפחת אברבנל היא חלק ממאות משפחות שחיות במציאות חדשה של חוסר ודאות. הדר מספרת על חיי המפונים החדשים: "אנחנו מתגוררים בדירה שכורה זמנית. הילדים בבית ספר חדש, אנחנו מנסים להתרגל לסביבה שונה, למציאות חדשה. כל יום הוא מאבק, במיוחד בירוקרטי. צריך להתמודד עם הטפסים, עם הביטוחים, עם מס רכוש. זה מסע מפרך, שלא היה ערוכים אליו. אנחנו צריכים להתחיל הכל מחדש".
בשיחה עם הכתב שלנו, נוב ראובני, יואב קרקובסקי חושף את הנתונים הקשים. "מספר התביעות שהוגשו למס רכוש בעקבות 'מבצע עם כלביא' הוא עצום", מסביר קרקובסקי. "מדובר על מאות ואף אלפי תביעות שנדרש לבחון ולטפל בהן. אנחנו מדברים על נזקים במיליארדי שקלים, שדורשים טיפול מהיר ויעיל. המדינה מתאמצת, אבל הבירוקרטיה קשה, והמנגנון פועל לאט מדי עבור האנשים שאיבדו את כל עולמם".
נוב ראובני מוסיף כי "הנתונים מראים שהפגיעה לא הייתה ממוקדת באזור אחד, אלא התפשטה על פני שטחים נרחבים. זה מקשה על הטיפול ודורש היערכות חדשה לחלוטין. הצוותים של מס רכוש פועלים מסביב לשעון, אבל כמות הפניות והיקף הנזק פשוט בלתי נתפסים".
חיי המפונים החדשים הם לא רק מאבק על פיצויים או על בנייה מחדש. זהו גם מאבק נפשי, מאבק על החזרה לשגרה. "הילדים לא ישנים טוב בלילה", מספרת הדר. "כל רעש קטן מקפיץ אותנו. אנחנו חיים בפחד. אני פוחדת ללכת לישון, כי אני זוכרת את הבומים ואת הבית שקורס. אין יותר תחושת ביטחון".
המדינה, באמצעות עובדי הרווחה וארגוני הסיוע השונים, מנסה לסייע למשפחות הללו, אך הדרך עוד ארוכה. טיפול נפשי, סיוע כלכלי ותמיכה ביורוקרטית – כל אלו נחוצים בדחיפות כדי לסייע למשפחות אלו לעבור את התקופה הקשה.
הסיפור של הדר אברבנל הוא רק אחד מתוך מאות סיפורים של אנשים שבתיהם נהרסו. המציאות הקשה הזו מזכירה לנו כי המלחמה אינה רק עניין של צבא ומדינות. היא נוגעת בחייהם של אנשים פרטיים, בעולמם המוגן, ובביטחונם הבסיסי. כעת, נותר רק לקוות שהטיפול במפונים החדשים יהיה מהיר ויעיל, ושהם יוכלו לבנות מחדש את חייהם ואת עולמם שנהרס.
