ראשון לציון – מקרה מצער ומטריד התרחש ברחוב ביאליק בראשון לציון, כאשר גופת גבר ערירי כבן 70 אותרה ללא רוח חיים בדירתו, במצב ריקבון מתקדם. מדובר במקרה שני מסוגו שאירע תוך שעות בודדות בישראל, לאחר דיווח דומה שהגיע מוקדם יותר היום מירושלים. האירועים הקשים הללו מצביעים על תופעה מדאיגה של "מגפה שקטה" – בדידות והזנחה של קשישים וערירים, שעלולה להסתיים בטרגדיה.
החשד עלה כאשר שכנים ברחוב ביאליק הבחינו בריח חריג שעלה מדירתו של הקשיש. הריח, שהלך והתעצם, עורר בהם דאגה עמוקה, והם מיהרו להזעיק את כוחות המשטרה. השוטרים שהגיעו למקום, לאחר שלא קיבלו מענה מהדירה, פרצו פנימה ואיתרו את הגופה במצב קשה, המעיד על כך ששכבה שם זמן רב.
מתנדבי זק"א מחוז מרכז הגיעו במהירות לזירה והחלו בפעולות המורכבות של טיפול בכבוד המת ואיסוף הממצאים. עבודתם של מתנדבי זק"א במקרים מסוג זה היא קריטית, הן מבחינת כבוד הנפטר והן מבחינת הסיוע למשטרה בחקירת נסיבות המוות. הם פועלים ברגישות רבה ובמקצועיות, גם בתנאים קשים, על מנת לוודא שכל הממצאים נאספים וכי הנפטר מקבל את הכבוד הראוי לו.
חיים וינגרטן, סמנכ"ל מבצעים בזק"א, התייחס בחומרה למקרה המצער והדגיש את הדאגה העולה ממנו: "המגפה השקטה ממשיכה להתרחב לממדים גדולים. מקרה שני תוך שעות בודדות מדגיש עד כמה התופעה מתרחבת. אנו קוראים לציבור לגלות ערנות, בדיקה יומיומית פשוטה אצל השכן, דפיקה אחת בדלת, פעם ביום, יכולה להציל חיים."
דבריו של וינגרטן מהדהדים את המציאות העגומה בה אנו חיים. בעולם מודרני, שבו הקשרים הבין-אישיים הולכים ונשחקים לעיתים, קשישים וערירים רבים מוצאים עצמם מבודדים, ללא עורף משפחתי או חברתי תומך. בדידות זו עלולה להוביל להידרדרות במצבם הבריאותי והנפשי, ולמנוע מהם לקבל עזרה בזמן אמת, כפי שקרה במקרה הטרגי בראשון לציון.
מקרה זה, בדומה למקרים דומים שהתרחשו בעבר, מעלה שאלות קשות לגבי אחריותנו כחברה כלפי האוכלוסיות הפגיעות ביותר. האם אנו עושים די כדי לדאוג לשלומם ורווחתם של שכנינו הקשישים והערירים? האם ישנם מספיק מנגנונים תומכים שיכולים לזהות מצוקה ולמנוע טרגדיות?
הפתרון לתופעה זו אינו טמון רק בידי הרשויות, אלא בעיקר בידינו – הציבור הרחב. כל אחד ואחת מאיתנו יכולים להיות חלק מהפתרון. הנה כמה דרכים פשוטות אך משמעותיות שבהן נוכל לסייע:
- גילוי ערנות לשכנים: שימו לב לשכנים קשישים או ערירים בבניין או ברחוב. שינויים בהרגלים, היעדר תנועה או אורות בדירה, או כל דבר שנראה חריג – יכול להוות סימן מצוקה.
- בדיקה יומיומית פשוטה: דפיקה בדלת, שיחת טלפון קצרה, או אפילו מבט חטוף מדי פעם – יכולים לעשות את ההבדל. "מה שלומך?" או "צריך עזרה במשהו?" הן שאלות פשוטות שיכולות להציל חיים.
- היכרות עם בני משפחה או אנשי קשר: במידת האפשר, נסו להכיר את בני משפחתו או אנשי הקשר של השכן הקשיש, כדי שתוכלו ליצור איתם קשר במקרה של חשש.
- דיווח לרשויות הרווחה או למשטרה: במקרה של חשד ממשי למצוקה או סכנה, יש לדווח מיד לרשויות הרווחה המקומיות או למשטרה (מוקד 100).
- התנדבות: ארגונים רבים, כמו זק"א, עמך, יד שרה ועוד, עוסקים בסיוע לקשישים ולערירים. התנדבות בארגונים אלו יכולה לחולל שינוי משמעותי בחייהם של רבים.
המקרה בראשון לציון, בדומה למקרה בירושלים, הוא תזכורת כואבת אך חשובה לכך ש"מגפה שקטה" זו מתרחבת. עלינו, כחברה, להתעורר ולפעול כדי לוודא שאף אדם לא יישאר לבד ויסיים את חייו בבדידות ובשכחה. ערבות הדדית, תשומת לב פשוטה ואכפתיות – הן המפתח למניעת טרגדיות כאלה בעתיד.
