לפני כארבעה חודשים, רעדה העיר נתניה מאירוע טרגי שכמעט הסתיים באסון כבד, אך בזכות תושייה, מקצועיות ונחישות, נרשם בו נס הצלה מרגש. דן משה, אז פעוט בן שנה ושמונה חודשים בלבד, טבע בבריכה שבחצר ביתו. היום, כשהוא חוגג את יום הולדתו השני, הוא נפגש עם צוות מד"א שהשיב אותו לחיים, במפגש שהיה סגירת מעגל מרגשת לכל המעורבים.
האירוע הדרמטי התרחש בשעות אחר הצהריים. שכנה ערנית שהבחינה בדן במצוקה בתוך המים, לא היססה לרגע. היא קפצה מיד לבריכה, חילצה את הפעוט מחוסר ההכרה והזעיקה במהירות את מוקד החירום 101 של מד"א. כל שנייה הייתה קריטית, ובצדו השני של הקו, חובש מנוסה ממוקד מד"א החל להדריך אותה בטלפון, צעד אחר צעד, כיצד לבצע פעולות החייאה ראשוניות. הנחישות של השכנה וההדרכה המקצועית של החובש במוקד אפשרו לדקות יקרות לחלוף תוך כדי טיפול מציל חיים.
זמן קצר לאחר מכן, הגיע למקום חובש מד"א אורן חדד, שהיה הראשון מהצוותים הרפואיים שהגיעו לזירה. אורן, שהבין את חומרת המצב, המשיך מיד בפעולות ההחייאה אינטנסיביות. אל אורן הצטרפו במהרה כוננים נוספים של מד"א וצוות ניידת טיפול נמרץ, שהמשיכו במאמצים חסרי פשרות להחזיר את נשמתו של דן הקטן. "זה היה מרוץ נגד הזמן," סיפר אחד הפרמדיקים שהיה במקום. "הבנו שאנחנו צריכים לעשות הכל כדי לתת לו סיכוי."
דן פונה לבית החולים לניאדו תוך כדי פעולות החייאה מתמשכות, תחת מעטה של מתח וחרדה. בבית החולים, הצליחו הרופאים, בכישרונם ובמסירותם, להשיב את ליבו של הפעוט לפעום. דן אושפז במצב קשה במשך ארבעה ימים, כשמשפחתו וחבריו מתפללים לשלומו. לאחר מכן, עבר תקופת שיקום ממושכת ומאתגרת, שבה הוכיח אומץ ונחישות של גיבור קטן.
והשבוע, ארבעה חודשים לאחר האירוע שהיה יכול להסתיים באסון, נערך מפגש מרגש במיוחד. דן משה חגג את יום הולדתו השני, וכחלק מהחגיגות, נפגש עם צוות מד"א שהציל את חייו. הוריו של דן, שהיו נרגשים עד דמעות, הודו לצוות בלב מלא. "אין מילים לתאר את התחושה," אמרה אמו של דן, בקול חנוק מהתרגשות. "הם החזירו לנו את דן, הם נתנו לו חיים חדשים. אנחנו אסירי תודה לעד."
אנשי מד"א, מצידם, ציינו את המפגש כ"סגירת מעגל מרגשת". "אנחנו רואים מקרים קשים רבים," אמר חובש אורן חדד, "אבל לראות את דן היום, חייכן ובריא, זה פשוט ממלא את הלב. בשביל רגעים כאלה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. זה נותן לנו כוח להמשיך."
סיפורו של דן משה הוא תזכורת חשובה לחשיבותה של ערנות, תושייה, והפעולה המהירה של צוותי הרפואה. הוא מדגיש את כוחם של אנשים פרטיים – במקרה זה השכנה האמיצה – לפעול ברגעי אמת, ואת המקצועיות הבלתי מתפשרת של פרמדיקים וחובשים, המצילים חיים בכל יום מחדש. דן, שבקושי זוכר את האירוע הטראומטי, הוא היום סמל לחיים, תקווה, ולכוחם של אלה שנחלצו לעזרתו ברגעים קריטיים.
