השעה הייתה שעת לילה מאוחרת, האוויר באנגר הטכני של בסיס תל נוף רטט במתח דק. משהו היה באוויר, תחושה של ציפייה דרוכה שאותתה לטכנאים המסורים כי הלילה הזה אינו עוד לילה שגרתי. חודשים של הכנות, שבועות של תרגולים אינטנסיביים, הגיעו לנקודת רתיחה. "כבר חודשים לפני שמבצע 'עם כלביא' יצא לדרך, הרגישו הטכנאים שמשהו מתבשל," משחזרת רס"ן ד', מפקדת גף הטכני בטייסת קרב שחזה בתהליך מקרוב. "התכוננו במשך שבועות ארוכים. ממש שבוע לפני שהכול התחיל, דימינו כאן תרחיש כמעט זהה. מהכנת המטוסים הרבים ועד סדר הגודל התקדימי."
שלושה מפקדי גף טכני, האמונים על כשירותם ותקינותם של מטוסי הקרב, שיתפו בשיחה קצרה את רגעי האמת שלפני ואחרי מכת הפתיחה של המבצע. איך מכינים צי שלם של מטוסי קרב לתקיפה חסרת תקדים באיראן? איך שומרים על סוד כה גדול מפני האנשים הקרובים ביותר? ואיך נראית מכת הפתיחה של 'עם כלביא' מאחורי הקלעים, מנקודת מבטם של אלו שדאגו שהמטוסים ימריאו ויחזרו בשלום?
האתגר המרכזי בהכנות למבצע בסדר גודל כזה היה שמירת הסוד. "החכמה הייתה להישאר בשגרה ככל האפשר," מסביר סרן א', מפקד גף טכני בטייסת נוספת. "כשהייתה עלייה בפעילות, ניסינו להסביר אותה על ידי תרגילים מתוכננים מראש או צורך בתחזוקה שוטפת. זה דרש יצירתיות ואלתור מצד כולם." הטכנאים, שרגילים לשגרה מבצעית, חשו בשינוי אך לא יכלו לשים את האצבע על הסיבה המדויקת. העבודה התנהלה בקצב מוגבר, כשרק קומץ מצומצם של מפקדים ידע את היעד האמיתי. "רק אני יודעת מה היעד," אמרה רס"ן ד' לחלק ממפקדי הצוותים שלה, תוך שהיא משאירה אותם במתח ובחוסר וודאות מכוון. הדיסקרטיות הייתה קריטית להצלחת המבצע ולביטחון המשתתפים בו.
הכנת המטוסים עצמה הייתה מבצע לוגיסטי מורכב. "כל פרט נבדק בשיבע עיניים," מספר רס"ל י', סגן מפקד גף טכני. "הכמויות של החימוש, הדלק, מערכות התקשורת, הכל היה חייב להיות מושלם. לא הייתה מקום לטעויות." צוותי הטכנאים עבדו שעות ארוכות, לעיתים קרובות תחת מעטה חשאיות כבד, כדי לוודא שכל מטוס מוכן למשימה הארוכה והמסוכנת שעמדה בפניו. הם ביצעו בדיקות מקיפות, תיקנו תקלות קטנות עוד בטרם הפכו לגדולות, והתאימו את המטוסים למאפייני התקיפה הייחודיים. "הרגשנו אחריות עצומה," מוסיף סרן א'. "ידענו שחיי הטייסים תלויים בעבודה שלנו."
הערב הגדול הגיע. המתח הגיע לשיאו. "הרגשנו את זה באוויר," מתארת רס"ן ד'. "השקט שלפני הסערה." עם קבלת פקודת ההפעלה, האנגרים התעוררו לחיים. רעש מנועים, אורות בוהקים וריח דלק מילאו את האוויר. הטכנאים עבדו בקדחתנות, בתיאום מושלם, כל אחד יודע את תפקידו. "היה משהו כמעט טקסי בהכנה האחרונה," אומר רס"ל י'. "כל אחד במקומו, בודק את מה שצריך, מוודא שהכל תקין."
ואז, בזה אחר זה, החלו המטוסים להתגלגל לכיוון מסלול ההמראה. רעש המנועים התחזק, והמטוסים נעלמו אל תוך החשיכה, כשכל אחד מהם נושא עמו תקוות ותפילות. "לראות את המטוסים ממריאים, זה רגע של גאווה עצומה אבל גם של חשש," מודה רס"ן ד'. "אתה יודע שהם יוצאים למשימה מסוכנת, ואתה רק מקווה שיחזרו בשלום." עבור הטכנאים, זהו רגע שיא. חודשים של עבודה קשה התנקזו לרגע הזה, שבו הכלים שהכינו במו ידיהם עשו את דרכם אל היעד.
לאחר ההמראה, נותר רק להמתין. "השעות האלה היו ארוכות מנשוא," משחזר סרן א'. "אתה יושב, מסתכל על השעון, ומנסה לדמיין מה קורה שם למעלה." חדרי הבקרה שקקו פעילות, אך באנגרים שרר שקט יחסי, לחוץ. הטכנאים נשארו עירניים, מוכנים לכל תרחיש, אך בעיקר מקווים לבשורה טובה.
כששמעו את המטוסים חוזרים, אחד אחרי השני, נשמה כל הבסיס לרווחה. "זה היה כמו לראות את הילדים שלך חוזרים הביתה בשלום," אומר רס"ל י' בחיוך. נחיתת המטוסים, אחד אחד, מסמלת את הצלחת המשימה. הטכנאים קיבלו את פני המטוסים בחזרה, בודקים אותם במהירות ומעריכים את הנזקים, אם ישנם. השקט שהיה קודם לכן הוחלף בהתרגשות ובסיפוק. מבצע "עם כלביא" הסתיים בהצלחה, ובמידה רבה, בזכות עבודתם המסורה והחשאית של מפקדי הגף הטכני וצוותיהם. הם אלו שמאחורי הקלעים, אלו שדאגו שכשאר יגיע הרגע, הכל יהיה מוכן ומדויק.
