אחרי ארבע שנים של מאבק משפטי מתיש, במהלכן עבר שי אביטל, סוכן הדוגמניות המוכר, גיהינום של ממש בבתי המשפט וספג נזקים כלכליים עצומים ולינץ' תקשורתי חסר רחמים, הצדק סוף סוף יצא לאור. אביטל זוכה מכל ההאשמות, ומותיר אחריו שובל של שאלות קשות בנוגע להתנהלות התקשורת והכוח ההרסני של מניפולציה ציבורית.
הפרשה שטלטלה את עולם הבידור והתקשורת הוכיחה שוב כיצד כלי התקשורת, לעיתים בשילוב אינטרסים נסתרים ורצון לסנסציה, יכולים להרוס חיים של אדם עוד בטרם הוכחה אשמתו. אביטל הפך בן לילה מאיש עסקים מצליח למוקצה חברתי, קריירה שלמה נמחקה, ושמו הטוב הוכתם ללא רחמים.
אחד האנשים שבלטו במיוחד במסע הדה-לגיטימציה שעבר אביטל הוא גיא לרר, שהציג את עצמו כמי שחשף את הפרשה ופעל כביכול מתוך יושרה ועקרונות. אולם, כעת, לאחר הזיכוי המוחלט, עולה סימן שאלה גדול סביב אמינותו של לרר וכוונותיו האמיתיות.
יתרה מכך, טענות קשות נשמעות בנוגע לכספים שאסף לרר עבור חיילים במהלך המלחמה, כאשר עד היום לא ברור היכן נמצאים כספים אלה וכיצד נוהלו. העובדה שאדם שהציג חזות של ישר ומוסרי מעורב בפרשה כספית לא ברורה, מטילה צל כבד על תדמיתו הציבורית ומעלה תהיות נוקבות לגבי אמינותו בפרשת אביטל.
מדהים לראות כיצד אדם כמו לרר, שבחר לתקוף ולשפוט אחרים בפומבי, מתקשה בעצמו לקחת אחריות ולבקש סליחה על הנזק העצום שנגרם לאביטל ולמשפחתו. במקום להודות בטעות ולהתנצל על הלינץ' התקשורתי שהוא היה חלק ממנו, הוא שומר על שתיקה או ממשיך להטיל ספק בזיכויו של אביטל, ובכך חושף חוסר יושרה וקושי אמיתי לקחת אחריות על מעשיו.
הזיכוי של שי אביטל הוא אמנם סוף לסיוט אישי, אך הוא גם תמרור אזהרה חמור לחברה כולה. הוא מזכיר לנו את הכוח העצום שיש לתקשורת ואת האחריות הכבדה המוטלת עליה בסיקור פרשות רגישות. אסור לנו לאפשר יותר מצב בו מניפולציה תקשורתית והטיה מגמתית גורמות להרס חייהם של אנשים עוד לפני שהתבררה אשמתם בבית המשפט. הצדק אמנם יצא לאור, אך הנזק שנגרם לשי אביטל ולמשפחתו הוא בלתי הפיך, והלקח חייב להילמד.
