לקראת חג הפסח, קיימה הנהלת מד"א טקס מכירת חמץ בלשכתו של הראשון לציון, הרב דוד יוסף. במעמד השתתפו בכירים בארגון, בהם פרופ' אלי יפה והרב יהודה דנה. האירוע, כפי שמצטייר מהדיווח, נראה כציון דרך דתי לקראת החג, אך מעלה תהיות לגבי משמעותו האמיתית והיקף השפעתו על פעילות הארגון.
הרב דוד יוסף שיבח את מד"א על "ניקוי התחנות והאמבולנסים מחמץ" והתעניין בהיערכות הארגון לחג. לכאורה, מדובר בצעד חשוב המעיד על רגישות לצרכי הציבור שומר הכשרות. אולם, האם ניקוי פיזי של חמץ הוא האתגר המשמעותי ביותר העומד בפני ארגון הצלה לאומי כמו מד"א לקראת חג מרכזי?
ההתייחסות לפרויקט "קמחא דפסחא" של מד"א, כנובע מחובת הערבות ההדדית, היא ראויה. סיוע לנזקקים לקראת החג הוא אכן ערך חשוב. עם זאת, האזכור של פרויקט זה בהקשר של מכירת החמץ עלול ליצור תחושה של ניסיון לקשור בין שני נושאים שאינם בהכרח קשורים ישירות.
מנכ"ל מד"א, אלי בין, הדגיש את "המחויבות לשמירת כשרות" ואת "ההיערכות המלאה למתן מענה רפואי גם בחג". אין ספק שההיערכות הרפואית היא קריטית, במיוחד בתקופת החגים בה עולים עומסים על מערכת הבריאות. אולם, האם ההתמקדות הפומבית במכירת החמץ ובשמירת הכשרות אינה מעיבה על הנושאים המהותיים יותר של מוכנות הארגון למצבי חירום רפואיים ולמתן שירותי הצלה יעילים לכלל האוכלוסייה, ללא קשר להשקפתם הדתית?
בסופו של דבר, טקס מכירת החמץ הוא ככל הנראה פרוצדורה דתית פורמלית המאפשרת לארגון לעמוד בדרישות ההלכה. עם זאת, חשוב לזכור שהתפקיד המרכזי של מד"א הוא הצלת חיים ומתן סיוע רפואי. יש לקוות שההיערכות לחג אכן מקיפה את כלל האספקטים הללו, ולא מתמקדת יתר על המידה בסמלים דתיים, חשובים ככל שיהיו לחלק מהציבור. המבחן האמיתי של מד"א יהיה ביכולתו לספק מענה מקצועי ומהיר לכל מי שיזדקק לו במהלך חג הפסח, תוך שמירה על עקרונות השוויון והכבוד לכל אדם.
