הבוקר נחתה בישראל קבוצה ראשונה של עובדי מלונאות מסרי לנקה, ובמהלך השבוע צפויים להגיע כ-100 עובדים נוספים לענף המלונאות המקומי. הגעתם מתרחשת על רקע מצוקת כוח אדם קשה בענף, שרק החריפה מאז פרוץ המלחמה והירידה התלולה בתיירות הנכנסת.
בעוד שקבלת פנים חמה לעובדים החדשים היא מובנת, קשה להתעלם מהתמונה העגומה שמאחורי הגעתם. ענף המלונאות, שבעבר שגשג והיווה מנוע צמיחה משמעותי לכלכלה, נמצא כיום במצב קשה. מלונות רבים עומדים שוממים או בתפוסה חלקית בלבד, ועובדים רבים הוצאו לחופשה ללא תשלום או פוטרו.
ההסתמכות על עובדים זרים כדי למלא את החוסר בכוח אדם מעלה שאלות נוקבות לגבי מצב התעסוקה בישראל בכלל ובענף המלונאות בפרט. מדוע אין מספיק עובדים ישראלים המעוניינים לעבוד במלונות? האם תנאי העבודה והשכר מספיקים כדי למשוך עובדים מקומיים? האם המדינה עושה מספיק כדי להכשיר ולשלב ישראלים בענף זה?
הגעתם של 100 עובדים מסרי לנקה היא טיפה בים לעומת הצורך האמיתי של הענף. עם 1644 עובדים זרים שכבר מועסקים (עוד לפני המלחמה), ברור שהתלות בעובדים זרים היא עמוקה ומתמשכת. האם פתרון זה הוא בר קיימא לאורך זמן? מה יקרה אם תנאים גיאופוליטיים ישתנו או אם מדינות המוצא יחליטו להפסיק את שליחת העובדים?
במקום להתמקד בפתרונות נקודתיים וזמניים, כמו הבאת עובדים זרים, הגיע הזמן למחשבה מעמיקה על עתיד ענף המלונאות בישראל. יש לבחון מחדש את מודל התעסוקה, לשפר את תנאי העבודה והשכר, ולהשקיע בהכשרת עובדים ישראלים. רק פתרון ארוך טווח ויציב יאפשר לענף להתאושש ולשגשג מחדש, ולא להישען על פתרונות זמניים שעלולים להתברר כבעייתיים בעתיד. "ברוכים הבאים" לעובדים החדשים, אך יש לזכור שהם אינם תחליף לפתרון יסודי של בעיית כוח האדם בענף.
