משרד הביטחון הכריז על עסקה בהיקף של כ-100 מיליון ש"ח עם חברת 'עשות אשקלון' לצורך תיקון ואספקת חלקי חילוף עבור טנקי המרכבה ונגמ"שי הנמר. ההודעה החגיגית מדגישה את המשך מגמת הרכש ה'כחול לבן' ואת החשיבות של חיזוק כשירות כלי הרק"מ המתקדמים של צה"ל, במיוחד לאחר השימוש האינטנסיבי במלחמת 'חרבות ברזל'.
אין ספק כי תמיכה בתעשייה הביטחונית המקומית היא צעד מבורך, הן מבחינה כלכלית והן מבחינת עצמאות ביטחונית. העסקה הנוכחית מבטיחה ייצור ואספקה של חלפים קריטיים לממסרות, מתלים והינעים במהלך חמש השנים הקרובות, מה שאמור לתרום ליציבות ולזמינות של צי הטנקים והנגמ"שים.
עם זאת, מספר שאלות עולות לנוכח ההודעה. ראשית, האם היקף העסקה של 100 מיליון ש"ח אכן מספק את הצרכים המלאים של צה"ל בתחום תחזוקת הרק"מ? בהתחשב בעובדה שכלי הרכב הללו צברו מיליוני קילומטרים של נסיעה, סביר להניח שהבלאי הוא משמעותי ודורש השקעות גדולות יותר. האם סכום זה יאפשר טיפול מקיף בכל הבעיות והתקלות?
שנית, יש לבחון את תהליך קבלת ההחלטות ובחירת הספקים. האם 'עשות אשקלון' היא החברה היחידה או הטובה ביותר לספק את החלפים הנדרשים? האם נבחנו חלופות נוספות, מקומיות או בינלאומיות, כדי להבטיח את האיכות הגבוהה ביותר ואת המחירים התחרותיים ביותר עבור משלם המסים הישראלי?
בנוסף, בעוד שההודעה מתמקדת בחיזוק הכשירות הנוכחית, יש לתהות האם משרד הביטחון משקיע מספיק במחקר ופיתוח של הדור הבא של כלי רק"מ. העולם הטכנולוגי מתפתח במהירות, ואסור לישראל להישאר מאחור בתחום זה. השקעה ברכש 'כחול לבן' היא חשובה, אך היא חייבת להיות חלק מתפיסה אסטרטגית רחבה יותר של פיתוח יכולות עתידיות.
לסיכום, העסקה עם 'עשות אשקלון' היא צעד חיובי לתמיכה בתעשייה המקומית ולתחזוקת הצי הנוכחי. עם זאת, יש לבחון את היקף ההשקעה, את תהליכי הבחירה ואת התמונה הרחבה יותר של מוכנות צה"ל לעתיד. האם 100 מיליון ש"ח הם אכן מספיקים כדי להבטיח את עליונותו הטכנולוגית של צה"ל בשנים הבאות? זו שאלה שנותרת פתוחה.
