"אחלה חדשות" מדווחת ומביאה לכם סיפור מזווית שונה על האנטישמיות המודרנית. מאז טבח השבעה באוקטובר, מקרי האנטישמיות בעולם נמצאים בצמיחה מטאורית. דוד צח, יוצר קולנוע וכותב, מביא ומציג את מסעו האישי אל מול זהות והגדרה עצמית, עין בעין אל מול האנטישמים ברחבי הרשת בטור נוקב, חד ומפורט. כל הפרטים
"זווית שונה" | מערכת "אחלה חדשות" עם הטור של דוד צח. לפני הטבח של השבעה באוקטובר, אם הייתי מתבקש להגדיר את עצמי, הייתי אומר שאני אמן, יוצר קולנוע, אינדיבידואל. הזהות היהודית שלי התקיימה, אבל היא התחבאה לי בכיסים העמוקים של מכנסי השגרה. אותה שבת שחורה טלטלה אותי וגם את הזהות וההגדרה העצמית שלי.
כשמחבלי החמאס זעקו "איטבח אל יהוד" (לשחוט את היהודים בשפה הערבית), בעודם רוצחים, אונסים, חוטפים ושורפים – היהדות שלי עלתה מהכיסים העמוקים, אל החזה שלי שדואג להתנפח כשמנסים לפגוע בי ובעמי, אך ורק בשל מה שאנחנו. יהודים.
הסיפור המצמרר מהשבעה באוקטובר בהקשר של רדיפת היהודים, הוא של אוסאמה אבו עסא, מוסלמי אשר התחבא במיגונית המוות, עם צעירים שניסו לברוח מהטבח בפסטיבל המוסיקה "נובה". אבו עסא, באצילות נפש, יצא מהמיגונית אל מחבלי החמאס, בעודו אומר שהוא מוסלמי וערבי, כדי לנסות להציל את עצמו וגם את המסתתרים במיגונית.
מחבלי החמאס לא גילו שמץ של חמלה כלפיו, למרות שדיבר בשפתם וחלק איתם את אותה אמונה בדת האיסלאם. בסרטון נוראי שתועד מרכבו של אבו עסא, נראים המחבלים כאשר הם מכים ומשפילים אותו. הרגע המצמרר ביותר הוא כאשר הם שואלים אותו: "יש יהודים בפנים?", ממש כפי ששאלו הנאצים של הגסטפו את החשודים בהחבאת יהודים. אבו עסא נרצח בדם קר.
בעברי, כשניסיתי לדמיין נאו נאצים, דמיינתי גלוחי ראש מאיזו רכבת תחתית מעופשת בפרנקפורט, עכברים לאומניים ומלאי שנאה, קומץ זעום ושולי. כבר בשמונה לאוקטובר, גיליתי אחרת. בעוד שמחבלים עדיין שורצים בקיבוצי העוטף, איפה שהחבר היקר שלי, יהב וינר זכרונו לברכה, נרצח – החלו הפגנות כנגד קיום העם הישראלי, משמע כנגד קיום העם היהודי כולו.
נזכרתי במילותיו של יהונתן גפן, במאמר שנקרא "מיהו יהודי": "מהרגע שנולדתי, אני כל הזמן שומע צעדים מאחורי. כשאני מסתובב אני בדרך כלל רואה רק עוד יהודי כמוני שמביט אחורה. אבל לא אתפלא אם פתאום אראה נאצי שרוצה לאחד את הגרמניות ולפרק אותי".
בסופו של דבר ובסופו של סוף, הם אותם האנשים, אך בעטיפה אחרת. הצלופן הנוכחי שמכסה את רוב אותם מפגינים, הוא דגל פלסטין ומילים שצבועות בגוון פוליטי כגון כיבוש, קולוניאליזם או אימפריאליזם. אך אני, היהודי שמתעמק, האנליטיקאי המדופלם שסופר משבצות במדרכות רחוב, עושה זום אין בעדשה בוהקת, ומזהה את אותה הדמות, רק בתחפושת אחרת.
מילת המפתח שהנאצים החדשים משתמשים בה כדי להגן על עצמם היא המילה "ציוני". בסוציאל שרגיש עד מאוד לדתות וגזע, הם ידעו שהם זקוקים לאלטרנטיבה מילולית שתעזור להם להילחם בקיום היהודי. לכן, המילה "ציוני" ו"ציונות" הפכו לקללה עסיסית, לגנאי וביזוי. כל זאת, מבלי שאותם מהופנטים, מודעים למיהו אשר צבי גרינברג, או מבלי שקראו את "אלטנוילנד", בהקשר של מהי ציונות. צפו בשיחתו של דוד צח עם אנטישמי נתעב שקורא לשטח את תל אביב, ולערוף את ראשם של חיילי צה״ל:
החלטתי לראות פנים מול פנים, מי הם אותם האנשים ששונאים אותי אך ורק בשל היותי יהודי. שוטטתי באתר "אומיגל", אתר של שיחות וידאו עם אנשים רנדומליים מרחבי העולם. תחילה, עוד דלקה בי תקווה זעומה, כי אקיים שיחות מעוררות השראה על שלום, דו קיום ואהבה אוניברסלית, אך במהרה האנטישמיות הלמה על מסך המחשב שלי ועל מוחי המיוזע. צפו בשונא יהודים, אנטישמי אשר לועג לנרצחי השואה, בטענה שהם הובלו כ״עכברים״ לתאי ההשמדה:
לאחר מספר נאו נאצים שכיבדו אותי במועל יד למען ימים עברו, התחלתי לתעד את כל השיחות. נאמר לי ש: "סבא שלך הוא סבון/ היטלר צדק / חבל שהיטלר לא סיים את עבודתו/ הייתי מכניס ילדים יהודים לתאי הגזים/ אתם היהודים שולטים בעולם ובכלכלה/ תחי פלסטין ויחי היטלר". זהו רק מבחר דל מבין שלל האמירות שירו לעברי בלייזר חותך של שנאה יוקדת.
מה שריתק אותי, זה הקשר הישיר בין תנועת הFREE PALESTINE, לבין נאו נאציזם. כמות האנשים שאימצו את שרירי הכתף שלהם, בעודם עושים תנועת מועל יד, ובו זמנית צועקים FREE PALESTINE, היא כמות בלתי נתפשת. בשיחות שלי עם אלה שהכחישו שנאה ליהודים, אלא טענו שזה אך ורק נגד הציונים, הייתי מחכה בסבלנות דקה לערך, ואז שואל את דעתם על היטלר. פרצופם האמיתי נגלה כאשר היללו אותו לאחר שאלתי.
במהרה, עמוד אינסטגרם נודע שנקרא JEW HATE DATA BASE, בו נחשפים כמעט מידי יום שונאי יהודים, שיתף סרטונים משיחות שלי עם אותם הנאצים החדשים. הסרטונים קיבלו חשיפה רחבה, אך שום ארגון לא באמת יכול להקיף את זרועות התמנון הארוכות של שנאת היהודים. מאז הטבח בשבעה באוקטובר, חלה עלייה דרמטית במקרי האנטישמיות ברחבי העולם.
בארצות הברית למשל, נרשמה עלייה של 337 אחוזים בתקריות אנטישמיות בין השבעה באוקטובר לשבעה בדצמבר 2023, לעומת אותה תקופה מ2022 (הנתונים מה ADL, הליגה נגד השמצה). גם במדינות אחרות, האנטישמיות מראה את פניה בצורות רבות, ובמעטה התמיכה בפלסטינים. דוגמה סמלית היא מסרטון שנראה מקנדה, כאשר מתפללים יהודים יוצאים מתפילה בבית כנסת, ומותקפים אך ורק בשל יהדותם, על ידי אספסוף בהפגנה פרו פלסטינית.
בעודנו מקיימים בארץ שיח של ימין ושמאל, שמאל וימין, ישנם אנשים שהיו רוצים לצעוד שמאל – ימין – שמאל, למטרה אחת, להשמידנו בשל יהדותנו, בין אם אנחנו שמאל, או בין אם ימין. אף אחד מהם לא היה שואל אותנו מה דעתנו הפוליטית, או מהי התפישה הפילוסופית שלנו. ואני, האמן, האינדיבידואל והיוצר הרגיש, הולך ברחוב, שומע צעדים מאחורי, של אלה שרוצים שלא אתקיים, ואני לא בוחר לצעוד מהר יותר, או לפנות פנייה חדה לרחוב ממוגן.
אני בוחר להסתובב אליהם, להביט בהם אל תוך האישונים השחורים, ולהתקיים בגאווה. אני אינדיבידואל, אמן ויוצר קולנוע, אך אני קודם כל ישראלי. קודם כל יהודי.
