בזמן שצה"ל משלים מבצע רחב היקף ב-12 כפרים במקביל הרמטכ"ל משרטט את דמותו של הצבא הגדול כזה שלא מוותר על תמרון יבשתי אגרסיבי אבל מצייד אותו בטכנולוגיית רובוטיקה שעד לא מזמן הייתה נחלתן של יחידות העילית בלבד. אין תחליף למגפיים על הקרקע הוא מצהיר והפעם המגפיים האלו מגובות בבינה מלאכותית.
מאת: פרשנות ביטחונית
במשך שני עשורים, התפיסה הביטחונית הישראלית הייתה שבויה בקסמו של "הקיר החכם". האמנו שבינה מלאכותית, גדרות חיישנים וחיל אוויר כירורגי יוכלו להחליף את הדיוויזיות הכבדות של פעם. אמרו לנו שהתמרון היבשתי איבד מרלוונטיות, שהכרעה היא מושג ארכאי, ושהאויב "מורתע".
אבל אז הגיע השבעה באוקטובר, וניפץ לא רק את הגדר, אלא גם את הקונספציה. השבוע, בקול צלול וחד, הבהיר הרמטכ"ל כי צה"ל חוזר לבסיס, אך עם שדרוג קטלני. "המלחמה הבהירה באופן חד – לא ניתן לצמצם את הכוח היבשתי", הצהיר. "אין תחליף לאוגדה מתמרנת הפועלת בשטח האויב ומביאה להכרעה".
בעוד המילים של הרמטכ"ל מהדהדות במסדרונות המטה הכללי, הלוחמים בחטיבת מנשה תרגמו אותן השבוע לשפת המעשה. במבצע נרחב ויוצא דופן בהיקפו, פשטו כוחות צבא על 12 כפרים במקביל לאורך קו התפר. לא עוד פשיטה כירורגית על בית מבוקש בודד, אלא הפגנת כוח רוחבית שנועדה לנקות קיני טרור ולשבש את התשתיות שנבנו באין מפריע.
המבצע הזה הוא בבחינת "פרומוא" לחזון הרמטכ"ל. כשהוא מדבר על "צבא חזק, מותאם בגודלו לאיומים ומכריע", הוא מתכוון בדיוק ליכולת הזו: לפעול במקביל, בעוצמה, ובשטח האויב. היכולת להחזיק ב-12 מוקדים בו-זמנית דורשת סד"כ (סדר כוחות) משמעותי, לוגיסטיקה מורכבת ובעיקר – נוכחות פיזית ששום כטב"ם לא יכול להחליף.
אך לצד החזרה למסה של הכוח היבשתי, צה"ל מביא בשורה חדשה שמשנה את כללי המשחק בשטח: דמוקרטיזציה של הרובוטיקה. מה שהיה עד לא מזמן נחלתן הבלעדית של יחידות כמו סיירת מטכ"ל או יהל"ם, הופך כעת לציוד סטנדרטי בגדודים המבצעיים.
ביחידת ה"מוהנדסים" של זרוע היבשה פתחו את עולם הרובוטיקה ללוחם הקצה. היום, מפקד פלוגה בחטיבת מנשה או בגולני כבר לא צריך לשלוח לוחם "לבדוק מה יש מעבר לפינה" בסמטה צפופה בג'נין או בתוך פיר בעזה. הרובוטים הקטנים, הניתנים לנשיאה על הגב, הופכים ל"עיניים" של הכוח. הם סורקים מבנים, מזהים מטענים וממפים מנהרות – כל זאת מבלי לסכן חיי אדם.
השילוב הזה הוא המפתח לחזון הרמטכ"ל: צבא גדול ונוכח, אך כזה שמשתמש בטכנולוגיה כדי להפוך לקטלני יותר ושחיק פחות.
אחד החלקים המהותיים ביותר בדברי הרמטכ"ל נגע בנקודה הכואבת ביותר בחברה הישראלית: השחיקה של מערך המילואים. השנתיים האחרונות הוכיחו כי המילואימניקים הם עמוד התווך, אך הם גם חשפו את קצה גבול היכולת של המערכת.
כשאנשים משרתים מאות ימים בשנה, המשק נפגע והמשפחות נשחקות. הרמטכ"ל הציב יעד ברור: "חובתנו היא להרחיב את היקף הכוחות הסדירים – כדי לאפשר לאנשי המילואים אורך נשימה וחזרה לחיי השגרה". זוהי אמירה עם משמעות פוליטית אדירה; כדי להוריד את הנטל מהמילואים, הצבא הסדיר חייב לגדול – ובשביל זה, כולם צריכים להיכנס תחת האלונקה.
המושג "הכרעה" חזר לשולחן. לאחר שנים של "סבבים" ו"מבצעים" שהסתיימו בתיקו אסטרטגי, צה"ל מבין שבעידן הנוכחי, רק נוכחות פיזית בשטח האויב יכולה להוביל לשינוי המציאות הביטחונית.
הפעילות בחטיבת מנשה, בשילוב הכלים הרובוטיים החדשים, היא עדות לכך שהתפיסה כבר משתנה. היציאה מהמגננה בקו התפר למתקפה בתוך הכפרים היא היישום של אותו תמרון עליו מדבר הרמטכ"ל. זהו כוח שיודע להיכנס למעוזי האויב, להשמיד את יכולותיו ולהבהיר לצד השני: אין מקום בטוח.
הדרך למימוש החזון הזה רצופה מכשולים. הגדלת הצבא דורשת תקציבי עתק ושינוי בבסיס הגיוס. הטמעת רובוטיקה בכל גדוד דורשת הכשרה אינטנסיבית ותחזוקה מורכבת. אך הרמטכ"ל הניח את התשתית המקצועית וקבע: אין תחליף ללוחם בשטח.
בסופו של יום, המבצע ב-12 הכפרים, כניסת הרובוטים לגדודים והנאום האסטרטגי של הרמטכ"ל מתלכדים למסקנה אחת נוקבת: הטכנולוגיה לא תחליף את הלוחם – היא תהפוך אותו לבלתי מנוצח.
