בשנים האחרונות, ענף חדלות הפירעון בישראל התפתח, אבל המציאות בשטח עדיין רחוקה מלהיות אידיאלית. אלפי אזרחים מוצאים את עצמם כלואים במעגל אין-סופי של חובות, ללא יכולת להשתקם או לחזור לחיים תקינים. נדמה כי מערכת המשפט נוטה להעניש את החייבים במאסר עולם כלכלי, שמשאיר אותם ללא תקווה וללא עתיד. במאמר זה נטען שהגיע הזמן לשינוי רדיקלי – חוק שמיטת חובות אוטומטית, שלוש שנים לאחר שהחוב נוצר.
העונש ללא קצבה: המצב הקיים
היום, כמעט על כל עבירה שבן אדם מבצע – בין אם מדובר בעבירה פלילית, תנועתית או אחרת – העונש עליה קצוב. גנב יישלח לכלא לתקופה מוגדרת, עבריין תנועה ישלם קנס, והעונש יסתיים. רק בתחום החובות, אין קצבה. חייב יכול למשוך חובות במשך כל ימי חייו, להיתקל בהגבלות בלתי נגמרות ולחיות תחת איום תמידי של הליכי גבייה. זהו למעשה מאסר עולם כלכלי, ללא תאריך שחרור ידוע.
האבסורד בכך הוא שדווקא מי שנמצא במצב של מצוקה כלכלית הוא זה שנכנס למערבולת בלתי נגמרת. הוא לא יכול לפתוח חשבון בנק, לקבל אשראי, ולעיתים אף למצוא עבודה הולמת. הדבר לא רק פוגע בחייב עצמו, אלא גם פוגע בכלכלה, שכן הוא הופך להיות אזרח לא יצרני, שנתון במלחמת הישרדות יומיומית.
המערכת אינה מצליחה לגבות: הוכחה לצורך בשינוי
מערכת הגבייה בישראל, על כלל אגפיה – בתי המשפט, ההוצאה לפועל ורשויות אחרות – אינה יעילה מספיק. במקרים רבים, ההליכים נמשכים שנים ארוכות, כשהחייב אינו יכול או אינו רוצה לשלם. המערכת מוציאה משאבים אדירים בניסיון לגבות חובות שאין להם כיסוי, והתוצאה היא בזבוז כסף ציבורי ואף העמקת המצוקה של החייב.
אנו מציעים להסתכל על המציאות בעיניים פקוחות: אם לאחר שלוש שנים, המערכת לא הצליחה לגבות את החוב, כנראה שהחייב לא יכול לשלם אותו. אין שום סיבה רציונלית להמשיך למרר את חייו, להטיל עליו עיקולים, ולרדוף אותו במשך עשרות שנים, אם הדבר לא מביא לתוצאות. המטרה של הליכי הגבייה היא להשיב את הכסף לנושים, אך אם מטרה זו אינה מושגת, יש להסיק מסקנות.
אחריות הנושה: הגיע הזמן לחלק את הסיכון
אחד העקרונות החשובים שעלינו לאמץ הוא עקרון אחריות הנושה. היום, מי שמספק אשראי או מעניק הלוואה, עושה זאת ללא סיכון ממשי. הוא סומך על כך שמערכת החוק תגבה עבורו את החוב, גם אם הדבר ייקח שנים. גישה זו מעוותת את כללי המשחק.
הגיע הזמן שהנושה יישא גם הוא באחריות. מי שמספק אשראי, צריך לבדוק היטב את יכולת ההחזר של הלווה. אם הוא לוקח סיכון ומלווה כסף לאדם שיכולותיו הכלכליות מוגבלות, עליו לשאת בהשלכות של אותו סיכון. שמיטת חובות אחרי שלוש שנים, במידה ולא הצליחו לגבות אותם, תגרום לנושים להיות זהירים יותר במתן אשראי ותצמצם את תופעת החובות הבלתי ניתנים לגבייה.
הצעת החוק: מהפכה בתפיסת חדלות הפירעון
אנו מציעים להגיש הצעת חוק פשוטה וברורה: שמיטת חובות אוטומטית אחרי שלוש שנים.
העקרונות המרכזיים:
- הגבלת זמן: לכל נושה תהיה תקופה של שלוש שנים מיום היווצרות החוב כדי לבצע את הליכי הגבייה.
- כשלון בגבייה: אם בתוך שלוש שנים לא הצליחו לגבות את החוב, הוא יימחק באופן אוטומטי.
- החרגה במקרה של הונאה: ההצעה אינה חלה על מקרים של הונאה, מרמה או חובות שנצברו בחוסר תום לב, למשל עבירות פליליות. במקרים אלו, יש להמשיך בהליכי גבייה רגילים.
- הפסקת עינוי הדין: החוק ישים קץ למצב הקיים של עינוי דין מתמשך גם רטרואקטיבי, יאפשר לחייבים לחזור למעגל העבודה והחיים התקינים, ויעניק להם הזדמנות שנייה.
יישום של חוק כזה יאפשר לחייבים רבים לצאת ממעגל החובות, להשתקם כלכלית ולחזור להיות אזרחים תורמים ויצרנים. ייתכן שבטווח הקצר יהיו לכך השלכות על הנושים, אך בטווח הארוך הדבר ייצור שוק אשראי אחראי יותר, ויעודד את כולם – חייבים ונושים כאחד – לפעול בשיקול דעת. הגיע הזמן שנדאג לעתיד הכלכלי של אזרחי המדינה ולא נשקיע משאבים מיותרים בניסיון לגבות כסף שכבר אבד מזמן.
