מתנדבי זקא הוזעקו לרחוב אשרמן בעקבות תלונות על ריח חריף ונחשפו לזירה קשה במיוחד הגופה הועברה למכון לרפואה משפטית
תופעת המוות הבודד, שזכתה לכינוי הכואב המגפה השקטה, ממשיכה לגבות קורבנות ולהכות בהלם את תושבי ישראל. הבוקר, המציאות הקשה הכתה שוב, הפעם ברחוב אשרמן שבעיר תל אביב, כאשר אישה כבת 40 אותרה בתוך יחידת הדיור שלה כשהיא ללא רוח חיים. למרבה הצער והכאב, גופתה נמצאה בשלב מתקדם מאוד של ריקבון, עובדה המעידה על כך שחלף זמן רב מאז רגע פטירתה ועד לגילויה המזעזע.
הגילוי הטרגי התרחש לאחר שהחל להתפשט ריח חריף ובלתי שגרתי בכל האזור, מה שעורר את חשדם של השכנים ועוברי האורח. החשש הכבד והריח החריג הובילו לקריאה דחופה לכוחות החירום, המשטרה וההצלה, אשר הגיעו במהירות למקום ונאלצו להיכנס אל הנכס. עם כניסתם ליחידת הדיור, נחשפו הכוחות לזירה טראגית וקשה מנשוא, והבינו מיד כי לא נותר אלא לקבוע את מותה של האישה במקום.
לזירה המורכבת הוזעקו באופן מיידי מתנדבי ארגון זק"א, אשר מתמודדים יום יום עם המראות הקשים והמורכבים ביותר מתוך תחושת שליחות, מסירות נפש ודאגה לכבוד האדם. אריאל יזדי מיחידת האופנועים של זק"א, יחד עם המתנדבים המסורים ברוך רוטנברג ונתן מאיר, היו מצוותי ההצלה שטיפלו בזירה הקשה. הם החלו מיד במלאכת הקודש של טיפול בנפטרת ואיסוף הממצאים, עבודה הדורשת חוסן נפשי אדיר, מקצועיות ורגישות מקסימלית בתנאים סביבתיים קשים במיוחד.
צוות המתנדבים שיתף בתחושות הקשות מתוך הזירה וסיפר כי מוקד זק"א הוא זה שהזניק אותם לרחוב אשרמן בעקבות הדיווח הדרמטי על הריח החריף. הם תיארו כיצד נחשפו לאישה שאותרה ללא רוח חיים במצב הכה קשה, וציינו כי פעלו בזירה יחד עם מתנדבים נוספים מתוך מטרה עליונה לשמור על כבוד המת. המתנדבים סייעו רבות לכוחות המשטרה שפעלו במקום לבידוד הזירה וחקירתה, ולאחר מכן ביצעו את איסוף הממצאים הרבים שנותרו במקום.
במקביל לעבודת הקודש של מתנדבי זק"א, פתחה משטרת ישראל בחקירה לבירור נסיבות האירוע הטראגי. חוקרי המשטרה וצוותי הזיהוי הפלילי שהגיעו לזירה סרקו את יחידת הדיור ואספו ראיות במטרה להבין את השתלשלות האירועים שהובילה לסופה העצוב של האישה הצעירה. עם סיום הטיפול הראשוני בזירה ואיסוף כלל הממצאים, הועברה הגופה אל המכון הלאומי לרפואה משפטית באבו כביר, שם ימשך בירור נסיבות המוות המדויקות.
האירוע הקשה בתל אביב מצטרף לשורה ארוכה וכואבת של מקרים טרגיים ברחבי הארץ, בהם אנשים מוצאים את מותם בין כותלי ביתם מבלי שאיש יבחין בחסרונם במשך ימים ארוכים. המגפה השקטה הזו מהווה תזכורת כואבת ומהדהדת עבור כלל הציבור לחשיבות העצומה של ערבות הדדית, תשומת לב לשכנים בודדים, והצורך האנושי והבסיסי פשוט לדפוק על הדלת ולשאול בשלומם. פעולה קטנה זו של אכפתיות קהילתית עשויה, במקרים רבים, למנוע את האסון המיותר הבא.
