עשרים שנה מפרידות בין הלוחם שנכנס ללבנון ב2006 לבין הלוחם שפועל בשדה הקרב כיום האיומים השתנו הטכנולוגיה האיצה ובהתאם לכך אמצעי הלחימה עברו מהפכה של ממש ראש מדור מקצועות באמלח מציג את כל השינויים בנשק הקל ומה שנלווה לו
שדה הקרב של המאה ה-21 אינו מזכיר בדבר את המערכות של תחילת שנות האלפיים. אם נחזור לאחור, לימי מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006, התמונה בשטח הייתה שונה לחלוטין. הלוחם הממוצע נכנס אז ללחימה כשהוא חמוש ברובה M-16 ארוך או מקוצר, לרוב עם כוונת ברזל פשוטה וללא עזרים טקטיים נלווים. היום, שני עשורים לאחר מכן, הלוחם הישראלי פועל בחזית כשהוא מצויד במערכת נשק מתקדמת, חכמה וקטלנית מאי פעם.
האיומים במזרח התיכון השתנו דרמטית. הלחימה הפכה ליותר אורבנית, ממוקדת וצפופה, והצורך בדיוק, מהירות ותפעול רב-זרועי בתוך שטח בנוי הפך לקריטי. בתגובה ישירה לכך, מערך הנשק הקל בצה"ל עבר אבולוציה טכנולוגית חסרת תקדים. כדי להבין לעומק את קפיצת המדרגה, שוחחנו עם ראש מדור מקצועות באגף אמצעי הלחימה (אמל"ח), ששופך אור על השינויים המרכזיים שהפכו את הלוחם המודרני למערכת לחימה מתקדמת.
הפרידה מהנשק הארוך והמעבר לפלטפורמות קומפקטיות
השינוי הבולט ביותר לעין הוא סוג הרובה עצמו. המעבר ממשפחת ה-M-16 הוותיקה לפלטפורמות מודרניות כמו התבור, המיקרו-תבור, וכמובן ה-M-4 (המוכר בצה"ל כ"סער"), נבע מצורך מבצעי טקטי מובהק. לוחמת שטח בנוי דורשת נשק קצר, ארגונומי ונוח לתפעול במקומות צפופים, בתוך מבנים, או בעת פריקה מהירה מרכבים ממוגנים. רובי ה-M-4 מציעים אמינות פנומנלית, משקל קל ויכולת התאמה אישית נרחבת לכל לוחם, מה שמאפשר תגובה מיידית ומדויקת יותר תחת אש.
מהפכת האופטיקה לראות את האויב הרבה לפניו
אם בעבר כוונת השלכה נחשבה לפריבילגיה השמורה ליחידות מיוחדות בלבד, היום היא סטנדרט מחייב בכל מחלקת חי"ר. פלטפורמות הנשק המודרניות מצוידות במסילות פיקטיני המאפשרות הרכבה חכמה ומהירה של מגוון מערכות כיוון. כוונות השלכה מתקדמות, כוונות מגדילות (מכפילים) וכוונות תרמיות הפכו לחלק בלתי נפרד מהפק"ל של כל צוות לוחמים. הטכנולוגיה הזו מעניקה ללוחמים יכולת לזהות מטרות בבירור, לרכוש אותן במהירות שיא ולפגוע בדיוק מירבי כבר בכדור הראשון, גם בטווחים ארוכים וגם בתנאי ראות ירודים.
הלילה הופך ליום אמצעי ראיית לילה טקטיים
אחד מתחומי ההתפתחות החשובים והמשמעותיים ביותר הוא לוחמת הלילה. בעוד שבשנת 2006 אמצעי ראיית הלילה (אמר"ל) היו מסורבלים, כבדים ומוגבלים לכמות מצומצמת של לוחמים, כיום מערך הירי מרושת כולו באמצעים קומפקטיים וחדשניים. הלוחם המודרני נכנס לקרב כשהוא מצויד בכוונות לילה ייעודיות, המורכבות ישירות על הנשק או על גבי הקסדה הטקטית, ומאפשרות תמונה חדה, ברורה ורחבה של זירת הלחימה. היכולת לפעול בחסות החשיכה באותה יעילות ומהירות של שעות היום מעניקה לכוחות יתרון טקטי מוחלט.
השקט שמוביל לניצחון כניסת העמעמים לשטח
אחת המהפכות המעניינות בשנים האחרונות היא שילובם המסיבי של אמצעי העמעום (משתיקי קול) במערך החי"ר המסורתי. מה שבעבר הרחוק היה מזוהה רק עם כוחות קומנדו ומבצעים מיוחדים, הופך בהדרגה לציוד תקני. העמעם המודרני לא נועד רק "להשתיק" את הירי, אלא יש לו תפקידים מבצעיים דרמטיים: הוא מפחית משמעותית את הרשף (הבזק האור הבוקע מהקנה), ובכך מקשה מאוד על האויב לאתר את מקור הירי במרחב. בנוסף, הוא מנמיך את עוצמת הרעש, נתון המאפשר תקשורת חלקה וטובה יותר בין הלוחמים בצוות תוך כדי היתקלות, ושומר על כושר השמיעה של החיילים לאורך זמן.
יותר מרובה זוהי מערכת נשק שלמה
סיכום הדברים, כפי שמסביר ראש מדור מקצועות אמל"ח, טמון בתפיסה כולה: הנשק של היום הוא כבר לא רק כלי שיורה קליעים, אלא פלטפורמה טקטית שלמה ומתכללת. המסילות על גבי נשקי ה-M-4 והמיקרו-תבור מאפשרות לחבר אליהם לא רק אופטיקה ועמעמים, אלא גם צייני לייזר מתקדמים, פנסים עתירי עוצמה וידיות הסתערות מותאמות אישית. כך, כל לוחם למעשה "תופר" את הנשק בדיוק למידותיו ולצרכים המבצעיים של המשימה שאליה הוא מזנק.
השילוב המנצח של פלטפורמת ירי מדויקת ואמינה, אופטיקה מתקדמת, שליטה בראיית לילה וטכנולוגיית עמעום, מבטיח שהלוחם בקצה מגיע לכל היתקלות כשהוא קטלני יותר, מוגן יותר ויעיל הרבה יותר. 20 השנים שחלפו מאז לבנון השנייה מוכיחות שצה"ל לא קפא על השמרים. בזכות החדשנות הטכנולוגית והפקת הלקחים המבצעית, הלוחם הישראלי ניצב כיום בחזית הטכנולוגיה העולמית, תמיד צעד אחד לפני האויב.
