שעות לאחר השמדת מטוסו של חמינאי בלב איראן הגיע מפקד פיקוד העורף ליישובי קו העימות עם הצהרה נחרצת על עליונות הרוח הישראלית מול הרוח האיראנית צה"ל מסמן משוואה חדשה חוסן אזרחי בבית הוא המפתח לעומק אופרטיבי בחזית
בעוד עשן שחור עדיין מיתמר מעל מסלולי ההמראה של שדה התעופה "מהאראבאד" בטהרן, שם הושמד הלילה מטוסו האסטרטגי של מנהיג משטר הטרור עלי חמינאי, נדדו העיניים אל צפון המדינה. שם, בין חמ"לים של רשויות מקומיות לבין תושבים שמנהלים שגרת חיים תחת איום מתמיד, התייצב היום מפקד פיקוד העורף למסע של חיזוק ותיאום – אך בעיקר למסע של הגדרת הניצחון.
בביקורו ברשויות המקומיות בצפון, המפקד לא הסתפק בסקירות טכניות על מקלטים וצופרים. בדבריו הוא שרטט את קו ההגנה האמיתי של מדינת ישראל: לא רק כיפת ברזל או מערכות ה"חץ", אלא עמוד השדרה של האזרח הישראלי. "יש חשיבות מאוד גדולה לחוסן שלכם", הצהיר המפקד מול ראשי הרשויות, "אנחנו מתכוונים לנצח. הרוח שלנו הרבה יותר איתנה מהרוח של העם האיראני".
התקיפה בלב טהרן, שהשמידה נכס המשמש את צמרת המשטר לניהול קשרי הטרור של "מדינות הציר", הייתה הרבה יותר מפעולה לוגיסטית. היא הייתה הצהרת כוונות. המטוס, ששימש כגשר אווירי להברחות רכש צבאי ולתיאום פגישות חשאיות בין בכירי משמרות המהפכה לזרועות הפרוקסי באזור, הפך תוך שניות לערימת גרוטאות בוערת.
אך בצה"ל מבינים שההישג המבצעי בטהרן חייב להישען על יציבות בבית. דבריו של מפקד פיקוד העורף בצפון קושרים בין השניים: היכולת של חיל האוויר לפעול בטווח של אלפי קילומטרים נגזרת ישירות מהשקט והחוסן שמעניקים תושבי הצפון לצבא. כשהמפקד מדבר על "עליונות הרוח", הוא מתכוון להבדל התהומי בין חברה דמוקרטית הנלחמת על ביתה לבין משטר דיקטטורי המקריב את נכסיו ואת עמו למען אידיאולוגיה קיצונית.
במלחמה המודרנית, העורף הוא החזית. האיראנים, ששיכללו את אמנות ההתשה, בונים על כך שהחברה הישראלית תישבר תחת הלחץ. ביקורו של המפקד נועד לנפץ את האשליה הזו.
"החוסן שלכם הוא המנוע שלנו", הסביר המפקד בשיחות סגורות עם הנהגות היישובים. המשוואה ברורה: ככל שהרשויות בצפון מפגינות עוצמה, ארגון ורוח איתנה, כך נחלש הדימוי שחמינאי מנסה לצייר. השמדת המטוס בטהרן הייתה המכה הפיזית; דברי המפקד בצפון הם המכה המורלית. הם אומרים לאיראנים: "בעוד אתם מאבדים את נכסיכם היקרים ביותר בלב הבירה שלכם, העם בישראל עומד איתן ומגבה את צבאו".
ההשוואה שערך המפקד בין הרוח הישראלית לרוח האיראנית אינה מקרית. בעוד המשטר בטהרן נאלץ להשקיע משאבי עתק בדיכוי פנימי של אוכלוסייתו ובאבטחת בכיריו (שכעת גילו שגם מטוסיהם אינם חסינים), בישראל הקשר בין הצבא לאזרחים מבוסס על אמון ושותפות גורל.
השמדת המטוס ב"מהאראבאד" גדעה עורק חיים של תיאום ורכש, ופגעה ביכולת השיקום של הכוחות הצבאיים האיראניים. אבל המכה האמיתית היא התחושה שאין מקום בטוח. מנגד, בצפון ישראל, המסר הוא הפוך: יש ביטחון, יש הנהגה, ויש כוונה ברורה להכריע את המערכה.
השילוב בין הפעולה הכירורגית בטהרן לבין הנוכחות הפיקודית בשטח בצפון מסמן שלב חדש בעימות. ישראל כבר לא רק מגנה – היא יוזמת, היא פוגעת בסמלי שלטון, והיא עושה זאת תוך הישענות על עורף חזק ומלוכד.
"אנחנו מתכוונים לנצח", סיכם מפקד פיקוד העורף, והמילים הללו קיבלו משנה תוקף כשברקע מהדהדות התמונות מטהרן. במזרח התיכון החדש, הרוח היא זו שקובעת את גבולות הגזרה, והרוח הישראלית, כך נראה, נושבת היום חזק יותר מאי פעם.
