בזמן שצה"ל משלים מבצע ב-12 כפרים במקביל והרמטכ"ל מכריז על הגדלת הכוח היבשתי לוחמי מחזור נובמבר 24' של יחידת רפאים מסכמים 16 חודשי לחימה ב-130 ק"מ של שטח אויב. כך הופכת הרובוטיקה של המוהנדסים והתמרון הרב-זירתי מחזון תיאורטי למציאות קטלנית בשטח.
מאת: כתבנו הצבאי
במשך שני עשורים, התפיסה הביטחונית הישראלית הייתה שבויה בקסמו של "הקיר החכם". האמנו שבינה מלאכותית, גדרות חיישנים וחיל אוויר כירורגי יוכלו להחליף את הדיוויזיות הכבדות. אבל אז הגיע השבעה באוקטובר, וניפץ לא רק את הגדר, אלא גם את הקונספציה.
השבוע, בקול צלול וחד, הבהיר הרמטכ"ל כי צה"ל חוזר לבסיס, אך עם שדרוג קטלני. "המלחמה הבהירה באופן חד – לא ניתן לצמצם את הכוח היבשתי", הצהיר. "אין תחליף לאוגדה מתמרנת הפועלת בשטח האויב ומביאה להכרעה". המילים הללו אינן רק תיאוריה; הן נכתבו בדם ובזיעה של הלוחמים שפועלים כעת ב-12 כפרים במקביל לאורך קו התפר בחטיבת מנשה, במבצע נרחב שנועד לנקות תשתיות טרור בטרם יבשילו לאיומים אסטרטגיים.
מי שמגלמים יותר מכל את החזון של הרמטכ"ל ל"צבא מותאם ומכריע" הם לוחמי יחידת 'רפאים' (היחידה הרב-ממדית). מחזור נובמבר 24' של היחידה סיכם השבוע מסלול מפרך של 16 חודשי לחימה אינטנסיבית. הם עברו 130 קילומטרים של שטח אויב – לא בצעידות מנהלתיות, אלא בלחימה פנים-אל-פנים, בסריקת פירים ובנטרול מלכודים.
בשבועיים האחרונים של המסלול, הלוחמים "הרוויחו" את התואר הנחשק לוחמי 'רפאים'. אלו היו שבועיים של קצה גבול היכולת, שכללו פעילות רב-זירתית, לוחמה בשטח בנוי ומורכב, והתמודדות עם תרחישי קיצון. הם למדו לפעול כצבא קטן בתוך צבא גדול – שילוב של יכולות איסוף, תקיפה מהאוויר ולוחמה קרקעית, הכל בידיו של מפקד הצוות בשטח.
אך הנוכחות הפיזית היא רק חצי מהסיפור. כדי לממש את חזון הרמטכ"ל מבלי לשחוק את הכוח, צה"ל מביא בשורה טכנולוגית שמשנה את פני השדה: דמוקרטיזציה של הרובוטיקה. מה שהיה בעבר נחלתן של יחידות העילית, מחלחל כעת לגדודים המבצעיים.
ביחידת ה"מוהנדסים" של זרוע היבשה פתחו את עולם הרובוטיקה ללוחם הקצה. היום, כוח של יחידת רפאים או גדוד חי"ר בחטיבת מנשה כבר לא צריך לשלוח לוחם "לבדוק מה יש מעבר לפינה". הרובוטים הקטנים, הניתנים לנשיאה על הגב, הופכים ל"עיניים" של הכוח. הם סורקים מבנים, מזהים מטענים וממפים מנהרות. השילוב הזה הוא המפתח: צבא גדול ונוכח, המשתמש בטכנולוגיה כדי להפוך לקטלני יותר ושחיק פחות.
לצד הטכנולוגיה והתמרון, הרמטכ"ל נגע בנקודה הכואבת ביותר: הנטל על המילואים. "חובתנו היא להרחיב את היקף הכוחות הסדירים – כדי לאפשר לאנשי המילואים אורך נשימה", קבע.
העובדה שלוחמי 'רפאים' נמצאים בשטח כבר 16 חודשים היא עדות להקרבה הנדרשת מהסדיר, אך היא גם מדגישה את הצורך בהגדלת השורות. כדי שאיש המילואים יוכל לחזור לשגרה, צה"ל זקוק ליותר לוחמים כמו אלו שפשטו השבוע על כפרי מנשה – לוחמים מקצועיים, מצוידים במיטב הרובוטיקה, ומסוגלים להכריע את האויב בשטחו.
המושג "הכרעה" חזר לשולחן. המבצע בחטיבת מנשה, בשילוב הניסיון המבצעי של לוחמי 'רפאים', מבהיר שהעידן של "סבבי לחימה" הסתיים. צה"ל של 2026 הוא צבא שמאמין במגע ישיר.
אוגדה מתמרנת היא כבר לא רק טנקים; היא שילוב של לוחמי חי"ר מעולים, כלים רובוטיים של ה"מוהנדסים" ויכולות רב-ממדיות שסוגרות מעגלי אש בשניות. זהו הכוח שנועד להבטיח ששטח האויב לא יהיה עוד מקלט לטרור.
כשלוחמי נובמבר 24' של 'רפאים' מביטים לאחור על 130 הקילומטרים שעברו, הם רואים את עתיד צה"ל. זהו צבא שלא מפחד מהבוץ, שלא מוותר על הטכנולוגיה, ושמבין שביטחון ישראל תלוי ביכולת שלו להיות גדול יותר, חזק יותר ומתוחכם יותר.
הרמטכ"ל סימן את היעד, ה"מוהנדסים" הביאו את הכלים, והלוחמים בשטח – ממנשה ועד עזה – הם אלו שמביאים את הבשורה. המלחמה הבאה כבר כאן, וצה"ל בונה את עצמו מחדש כדי לנצח בה.
