הוא היה הסלע של יס"מ נגב הלוחם שרץ תמיד אל תוך האש והחיוך שלא כבה גם ברגעים הקשים. אחרי 118 ימים של אי ודאות ותקווה שנגדעה הובא רס"ר רן (רני) גואילי לקבר ישראל במבצע צבאי נועז. סיפור על גבורה עילאית בשמחת תורה, ועל הבטחה אחת שלא הופרה אנחנו לא משאירים אף אחד מאחור.
מאת: מערכת החדשות
יש משפט שחזר על עצמו בפי כל מי שהכיר את רס"ר רן גואילי ז"ל: "הוא תמיד היה הראשון". הראשון להתנדב למשימה, הראשון להסתער כשיש סכנה, והראשון להגיש עזרה לחבר. בבוקר השחור של ה-7 באוקטובר, המשפט הזה הפך לצוואתו האחרונה. רני, לוחם יס"מ נגב של מחוז דרום, לא חיכה לפקודה. כשקולות הירי והדיווחים על פלישת המחבלים החלו לזרום, הוא עלה על הציוד ודהר אל עבר עלומים. שם, בקרב גבורה שבו בלם עם חבריו בגופו את פלישת המרצחים לקיבוץ, הוא נפל.
במשך חודשים ארוכים הוגדר רני כחטוף. משפחתו וחבריו נאחזו בכל שביב של תקווה, עד שהגיעה הבשורה המרה: רני נהרג בקרב, וגופתו מוחזקת בידי חמאס. השבוע, במבצע "לב אמיץ", המעגל נסגר.
המבצע להשבת גופתו של רני לא היה עוד פעילות צבאית שגרתית. מדובר היה במשימה ששילבה מודיעין מדויק של שב"כ, תעוזה של חטיבת הקומנדו, ועבודה סיזיפית ומרגשת של אנשי הרבנות הצבאית והרפואה. הכוחות פעלו בדרום הרצועה, בתוך מתחם מורכב ורווי סכנות, מתוך ידיעה שהזמן דוחק.
"כשאתה חופר באדמת עזה ומחפש לוחם שלך, אתה לא מרגיש את העייפות," סיפר אחד המעורבים במבצע. "היה לנו חוב מוסרי לרני. הוא נלחם כדי להציל חיים בעלומים, ואנחנו נלחמנו כדי להביא אותו למנוחת עולמים בבית". רגע הזיהוי בשטח היה רגע של התעלות רגשית – השקט שאחרי הקרב, שבו הלוחמים עמדו מעל חברם לנשק וידעו: המשימה הושלמה. רני חוזר הביתה.
מי היה רני? עבור חבריו ליחידת היס"מ, הוא היה "העוגן". לוחם מקצועי ללא חת, אך כזה שמתחת לקסדה ולשכפ"ץ נשא לב רגיש וחיוך כובש. "רני היה האיש שמרים את המורל כשכולם גמורים," נזכר חבר ליחידה. "הייתה לו יכולת נדירה לשלב בין קשיחות מבצעית לבין אנושיות יוצאת דופן".
במחוז דרום של המשטרה מספרים על שוטר מצטיין, כזה שרואה בעבודתו שליחות דתית ולאומית. עבורו, ההגנה על תושבי הנגב לא הייתה רק עבודה – היא הייתה דרך חיים. ב-7 באוקטובר, כשרני דהר אל האש, הוא עשה זאת מתוך ידיעה ברורה שהוא המגן האחרון בין המרצחים לבין המשפחות בקיבוצים. גבורתו מנעה טבח גדול בהרבה בקיבוץ עלומים.
הלווייתו של רני הייתה מפגן עוצמתי של רעות ישראלית. אלפי שוטרים, לוחמים, בני משפחה ותושבים הגיעו לחלוק כבוד אחרון למי שנתן את הכל. הנוכחות המשותפת של שוטרי כחול ולוחמי ירוק סביב הקבר הטרי סימלה את הברית שנכרתה בדם באותו יום שבת ארור.
מפקדיו ספדו לו כמי שהיה "אחרון לחזור" – לא במובן של נסיגה, אלא במובן של אחריות. רני מעולם לא עזב זירה לפני שווידא שכולם בטוחים. הפעם, המדינה היא זו שדאגה שהוא לא יישאר מאחור.
השבתו של רני גואילי ז"ל לקבר ישראל היא נחמה פורתא בתוך השכול הכבד, אך היא גם תזכורת לחוסן של צה"ל ומשטרת ישראל. המבצע להשבתו הוכיח כי מדינת ישראל תהפוך כל אבן, בעזה או בכל מקום אחר, כדי להשיב את בניה.
רני הותיר אחריו משפחה כואבת אך גאה, ויחידה שנושאת את שמו כסמל לגבורה. הוא יזכר תמיד כלוחם שרץ קדימה כשכולם חיפשו מחסה, האיש שחייו ומותו היו שזורים בביטחון ישראל.
רס"ר רן גואילי, גיבור ישראל. נפל בקרב, חזר כלוחם, וינוח לעד באדמה שעליה הגן בחירוף נפש. יהי זכרו ברוך.
