הוא שרד את מנהרות חמאס רק כדי להיתקל באלימות בלב ישראל עו"ד חובב דמרי חשף את רגעי התקיפה הקשים "אגרוף אחד שהחזיר אותו לימים החשוכים ביותר" מומחים מזהירים: עבור מי שחזר מהשבי איבוד שליטה במרחב הציבורי הוא פציעה נפשית מדממת "אלימות היא לא כלי ביטוי היא חורבן"
מאת: כתבנו לענייני חברה ומשפט
יש רגעים שבהם המציאות הישראלית מצטמצמת לכדי תמונה אחת, כואבת ומקוממת. עבור רום ברסלבסקי, שחזר מהתופת של שבי חמאס רק לפני חודשים אחדים, הרחוב הישראלי היה אמור להיות המקום הבטוח ביותר בעולם. אלא שאירוע אלימות קשה בלב העיר הפך בבת אחת ל"הצפה טראומטית" – כזו שמוכיחה שהפציעה האמיתית של שורדי השבי היא לעיתים שקופה, עדינה, ופגיעה הרבה יותר משחשבנו.
עורך הדין חובב דמרי, המייצג את ברסלבסקי, התארח הבוקר בתוכנית "ישראל הבוקר" עם טל מאיר, וחשף בקול רועד את השתלשלות האירוע שהסתיים באשפוז בבית החולים ובסערת נפש שמאיימת להחריב את תהליך השיקום האיטי שלו.
לפי התיאור של עו"ד דמרי, רום לא חיפש עימות. נהפוך הוא – הוא ניסה לפעול כפי שחונך, כמי שמבין את ערך החיים והשלום בין אדם לחברו. "רום זיהה סיטואציה אלימה וניסה להפריד," שחזר דמרי. "הוא פעל מתוך אינסטינקט של עזרה לזולת, אבל במקום לקבל הוקרה, הוא ספג אגרוף עוצמתי לפניו".
הנפילה הפיזית לקרקע הייתה רק ההתחלה. לדברי מקורביו, הכאב הפיזי הוא משני לעומת השבר הנפשי. "מי שחווה חוסר שליטה מוחלט בשבי, מי שהיה נתון לחסדי אנשים שרוצים ברעתו, חווה כל גילוי של אלימות כמתקפה ישירה על עצם הקיום שלו," מסבירים גורמים המלווים שורדי טראומה.
המונח המקצועי שבו השתמש עו"ד דמרי הוא "הצפה טראומטית". לא מדובר רק בתחושת עלבון, אלא במנגנון ביולוגי-נפשי שבו המוח חוזר אחורה בזמן. "זה מחזיר אותו לתקופות חשוכות של חוסר שליטה," אמר דמרי בראיון. "עבור אדם רגיל, קטטה ברחוב היא אירוע רע. עבור רום, זהו שחזור של הגיהנום. התחושה שמישהו יכול להרים עליך יד בלי סיבה, שאתה שוב פגיע וחסר הגנה, היא פציעה שקשה מאוד לרפא".
האירוע מעלה שאלות קשות על המצב החברתי בישראל. בעוד הציבור כולו התאחד סביב חזרת החטופים, נראה כי בשגרת היום-היום, הסבלנות והחמלה מתנדפות לטובת פתיל קצר ואלימות פיזית. "אלימות היא לא כלי ביטוי," הדגיש דמרי, "ובטח ובטח שלא מול מי שעבר את הגיהנום עלי אדמות וחזר כדי לנסות לבנות את חייו מחדש".
ברסלבסקי הועבר לבית החולים לקבלת טיפול רפואי, אך הנזק האמיתי הוא בתהליך השיקום. כל צעד כזה של אלימות ברחוב נתפס כבגידה חברתית במי ששילם את המחיר הכבד ביותר עבור המדינה.
נקודות למחשבה בעקבות האירוע:
-
האחריות החברתית: האם איבדנו את היכולת לזהות את הכאב של האחר בתוך הלהט של הרגע?
-
השיקום השקוף: שורדי השבי זקוקים למעטפת הגנה לא רק מהמדינה, אלא מהחברה כולה.
-
המסר המשפטי: עו"ד דמרי מבהיר כי לא יעברו לסדר היום על התקיפה, במטרה להעביר מסר חד-משמעי נגד בריונות ואלימות.
סיפורו של רום ברסלבסקי הוא תזכורת כואבת לכך שהמלחמה לא מסתיימת ברגע שחוצים את הגבול בחזרה לישראל. עבור השורדים, המלחמה נמשכת בכל יום, בכל מפגש חברתי ובכל הליכה פשוטה ברחוב.
"אנחנו דורשים צדק לא רק עבור רום האדם, אלא עבור כל מי שמרגיש שהרחוב הפך למקום מאיים," סיכמו בסביבתו. כעת, נותר לראות האם רשויות האכיפה יפעלו ביד קשה נגד התוקף, והאם אנחנו כחברה נשכיל לזכור שמאחורי כל פנים ברחוב, עשוי להסתתר סיפור גבורה – או פצע מדמם שמחכה למעט שקט.
