הוא היה האיש שחיבר בין ביירות טהרן ויו"ש, האסטרטג שתפר את חליפת איחוד הזירות והמוח מאחורי הפיכת חמאס לצבא אזורי שנתיים לחיסולו בלב הדאחייה בצה"ל ובמודיעין המערבי מבינים חמאס איבד הרבה יותר מסגן יו"ר הוא איבד את המצפן שלו
מאת: פרשננו לענייני צבא וביטחון
ב-2 בינואר 2024, בשעת ערב מוקדמת, רעד רובע הדאחייה בביירות. טיל מדויק חדר מבעד לחלון משרד בקומה גבוהה, ושם קץ לחייו של סאלח אל-עארורי. באותו רגע, לא רק בכיר בחמאס חוסל; באותו רגע קרס הגשר המרכזי שחיבר בין שלוחות הטרור במזרח התיכון. שנתיים לאחר מכן, הדי ההתפוצצות ההיא עדיין מהדהדים במערכת הביטחון, כשאנו בוחנים את השינוי הדרמטי במפת האיומים על מדינת ישראל.
סאלח אל-עארורי לא היה מחבל "רגיל". הוא לא צמח רק דרך הכוונות של הרובה, אלא דרך מסדרונות הלימוד של האסלאם הפוליטי והבנה עמוקה של החברה הישראלית (פרי שנותיו הרבות בכלא הישראלי, שם למד עברית רהוטה). הוא היה ה"אס" בחפיסה של חמאס – האיש שהצליח לשכנע את איראן ואת חיזבאללה שחמאס הוא לא רק תנועה עזתית מקומית, אלא שותף אסטרטגי מלא ל"חזון השמדת ישראל".
בניגוד ליחיא סינוואר, שהיה ממוקד בביצור שלטונו ברצועה, אל-עארורי הסתכל החוצה. הוא בנה את "מטה הגדה" בחו"ל, הזרים מיליוני דולרים לתשתיות טרור ביהודה ושומרון, והיה זה שתפר את הקשר האישי והמבצעי עם חסן נסראללה. הוא הבין שעל מנת להכריע את ישראל, יש צורך ב"טבעת חנק" – התקפה מתואמת מכל עבר.
השפעתו המיידית של החיסול באה לידי ביטוי בערעור האסטרטגיה המרכזית שלו. אל-עארורי היה המנצח על התזמורת: הוא ידע מתי ללחוץ על חיזבאללה לשגר רקטות מלבנון כדי להקל על הלחץ בעזה, ומתי להצית את השטח ביו"ש.
שנתיים אחרי, ניתן לראות כי "התזמורת" מזייפת. ללא הסמכות המקצועית והקשרים האישיים שלו בטהרן, התיאום בין הזירות הפך למקרטע. אמנם הציר עדיין פועל, אך הוא פועל כקולקציה של זירות נפרדות ולא כגוף אורגני אחד. מחליפיו של אל-עארורי בהנהגת החוץ נתפסים כ"פקידים" או כדמויות חיוורות לעומת הכריזמה והתחכום שהוא הציג.
אולי ההשפעה המורגשת ביותר היא ביהודה ושומרון. אל-עארורי היה ה"אבא והאמא" של הטרור המאורגן ביו"ש מרחוק. הוא הקים מעבדות חבלה, הנחה חוליות והפך את חמאס בגדה מגוף רדום לצבא גרילה בתהליכי התעצמות.
מאז לכתוב, אנו רואים שינוי בטרור ביו"ש:
-
חזרה למקומיות: הטרור הפך ליותר "ספונטני" ופחות מונחה-מלמעלה.
-
אובדן ידע טכנולוגי: היכולת להחדיר ידע לייצור מטעני נפץ איכותיים נפגעה באופן משמעותי ללא הפיקוח הצמוד שלו.
-
ניתוק הזיקה ללבנון: חמאס-יו"ש איבד את הצינור הישיר שלו להנהגה בביירות, מה שהוביל לבלבול בשרשרת הפיקוד.
חיסולו של אל-עארורי טרף גם את הקלפים בתוך התנועה. הוא היה הדמות היחידה שיכלה להגיד "לא" לסינוואר ולעמוד מאחורי זה. הוא ייצג את האינטרס של הנהגת החוץ והציר השיעי, בעוד סינוואר ייצג את האינטרס של עזה. מותו השאיר את הזירה הפנימית ללא איזונים ובלמים, מה שהוביל בסופו של דבר להקצנה פנימית ולקבלת החלטות שהתבררו כרותות עבור הארגון.
ישראל חיסלה מאז תחילת המלחמה בכירים רבים, אך מעטים מהם הותירו חלל כה גדול. אל-עארורי היה "ארכיטקט של כאוס". הוא ידע לחבר בין כסף קטרי, נשק איראני, אירוח לבנוני וביצוע פלסטיני.
שנתיים לאחר שהוצא מהחפיסה, חמאס והציר האזורי עדיין מחפשים את האיש שיידע לתפור את הקרעים. המלחמה הרב-זירתית שחזה אל-עארורי אמנם התממשה, אך ללא המוח שלו שינהל אותה, היא נראית הרבה יותר כמו התרסקות מבוזרת מאשר תוכנית סדורה. ישראל, מצדה, הוכיחה באותו לילה בביירות שאין חסינות לאיש – גם לא למי שחושב שהוא חסין בלב מבצר החיזבאללה.
