מבעד לעדשת היחידה לפינוי שלל (היחפ"ש), האמל"ח המאובק שהוחרם בעזה ובלבנון הופך למפת דרכים מודיעינית למה מחבלים מעדיפים רובים משנות ה-50, ואיך אופנוע מפורק חושף את האסטרטגיה של האויב? הצצה נדירה למחסני השלל שבהם המלחמה מקבלת פנים ושמות
מאת: מערכת החדשות |
במבט ראשון, המתחם נראה כמו שילוב בין מוסך אופנועים מאולתר למגרש גרוטאות צבאי. משגרים פעורים, אופנועים קטומי חזית וערמות של מתכת חלודה. אך עבור לוחמי המילואים של היחידה לפינוי שלל (היחפ"ש), כל פריט כזה הוא חלק בפאזל של "ראש האויב". כאן, בין כתלי היחידה, השלל שהוחרם מעומק רצועת עזה, מדרום לבנון ומגזרת סוריה, הופך מחומר נפץ למידע מודיעיני יקר מפז.
בתצוגת השלל, הקלצ'ניקוב הוא הרבה יותר מנשק אישי. הוא סמל. מתברר כי בעזה, הקלצ'ניקוב הישן והמוכר הפך עם השנים לסמל סטטוס יוקרתי. דגמים מסוימים, לעיתים כאלו שיוצרו לפני עשורים, נחשבים ל"נשק של מפקדים". הבלאי על הקת, הקישוטים המאולתרים והתחזוקה שלו, מספרים לחוקרי היחידה על המעמד של בעליו בתוך היררכיית הטרור של חמאס.
אל מול ה"וינטג'" העזתי, בולט הציוד שהגיע מגזרת הצפון. שם, הטילים והרקטות של חיזבאללה מגיעים לעיתים כשהם עדיין עטופים בניילונים מקוריים, נושאים תוויות ברורות של "Made in Iran". הניגוד הזה – בין הייצור המקומי המאולתר בעזה לבין פס הייצור התעשייתי והמשומן של איראן בלבנון – חושף את עומק התלות של הארגונים בציר הרשע ואת רמת המוכנות הטכנולוגית שלהם.
אחד המוצגים המרתקים ביותר הוא אופנוע שחלקו הקדמי חסר. זה לא נזק מהקרב, אלא עדות לשיטת עבודה. חוקרי היחפ"ש לומדים מהאופנועים הללו על תורת הלחימה של האויב: איך הם נעים בסמטאות צפופות, איך הם משנעים אמל"ח במהירות, ואילו התאמות טכניות הם מבצעים כדי להפוך כלי רכב אזרחי למכונת מלחמה קטלנית.
משגר ה"אל-יאסין", פיתוח הדגל של חמאס, זוכה גם הוא למקום של כבוד בתצוגה. ניתוח של חומרי הגלם – לעיתים צינורות מים פשוטים שהוסבו למשגרי רקטות – מראה את היצירתיות המעוותת של ארגון שמשתמש בתשתיות אזרחיות כדי להשמיד חיים.
מדוע, גם לאחר חודשי לחימה ארוכים ועשרות אלפי פריטים שכבר נאספו, לוחמי היחפ"ש עדיין מתעקשים להיכנס לעומק השטח תחת אש? התשובה טמונה בערך המוסף. כל מסמך שנמצא בכיס של מחבל, כל מפת קשר וכל שבב אלקטרוני שחולץ ממשגר, יכולים להיות המידע שימנע את התאונה הבאה או שיצביע על מיקומו של בכיר בארגון.
"אנחנו לא רק מפנים שלל," מסביר אחד מאנשי המילואים ביחידה, "אנחנו קוראים את האויב דרך הידיים שלו. כשאנחנו רואים איך הם אורזים את הציוד, איפה הם מחביאים אותו ומה רמת התחזוקה שלו, אנחנו מבינים מה מצב המורל שלהם ומה הצעד הבא שהם מתכננים".
הסיור ביחידת השלל הוא תזכורת חדה לכך שהמלחמה אינה מתנהלת רק בשדה הקרב הפיזי, אלא גם במוחם של המהנדסים והמתכננים בצד השני. הקלצ'ניקוב הישן ומשגר האל-יאסין הם אולי מוצגים דוממים בתצוגה, אך המידע שחולץ מהם כבר מזמן הפך לפעולות מבצעיות בשטח.
בסופו של יום, העבודה הסיזיפית של היחפ"ש מוכיחה שוב: כדי לנצח את האויב, אתה קודם כל צריך להחזיק את הנשק שלו בידיים שלך – ולדעת לקרוא בין השורות של המתכת והאבק.
