הן כבר מזמן לא הילד החדש בשכונה: חטיבת כפיר ציינה שני עשורים להקמתה בתוך רעש המלחמה. בין סמטאות ג'נין לצפון הבוער, המ"פים של החטיבה מסבירים מהו ה-DNA הייחודי שהופך אותם לחוד החנית של צה"ל ומה זה באמת אומר להיות "כפירניק" ב-2026.
מאת: מערכת הכתבות | ינואר 2026
בלוח השנה הצה"לי העמוס, אירועים חגיגיים נוטים להידחק הצידה לטובת המציאות המבצעית. כך קרה גם לחטיבת כפיר. החטיבה הצעירה ביותר במערך החי"ר, זו שצמחה מתוך צורך מבצעי בוער בשיא האינתיפאדה השנייה, חגגה לאחרונה 20 שנה להקמתה. בנסיבות אחרות, אולי היינו רואים טקסים מפוארים בלטרון, אבל לכפירניקים לא היה זמן לעצור. הם היו עסוקים מדי בלעשות את מה שהם יודעים הכי טוב: להילחם.
באיחור קל, שנסלח לאור הפעילות הבלתי פוסקת בכל הגזרות, התיישבנו לשיחה עם מפקדי הפלוגות של החטיבה – האנשים שנמצאים שם, בבוץ, באבק ובסמטאות כדי להבין איך הפך "הילד החורג" של חיל הרגלים לאריות ששואגים בראש המחנה.
חטיבת כפיר (חטיבה 900) הוקמה בשנת 2005, כמענה לאתגרי הטרור ביהודה ושומרון. אז, רבים ראו בה חטיבה "סקטוריאלית". היום, 20 שנה אחרי, התמונה שונה לחלוטין. מדובר בחטיבת חי"ר רב-זירתית, שמוכיחה את עצמה פעם אחר פעם ככוח תמרון קטלני ומיומן.
"להיות כפירניק זה קודם כל גמישות," אומר אחד המ"פים בחטיבה. "התחלנו בלוחמה בטרור בערים צפופות, אבל היום הלוחמים שלי יודעים לעבור בשעות ספורות ממארב בקסבה של שכם לתמרון בעומק שטח אויב בצפון. זו חטיבה שלא מפסיקה להמציא את עצמה מחדש."
כששואלים את המפקדים מה מייחד את החטיבה, המילה "משפחה" חוזרת שוב ושוב. בניגוד לחטיבות הוותיקות שמתבססות על מורשת קרב מימי הפלמ"ח, בכפיר בנו את המורשת במו ידיהם בעשרים השנים האחרונות.
"האריות שלנו הם דור אחר," מסביר מ"פ נוסף. "אין אצלנו 'אני ואפסי עוד'. יש אצלנו רעב להוכיח, רעב להיות הכי טובים. הכפירניק האמיתי הוא לוחם שמסתכל לאויב בעיניים ולא מחכה לפקודה כדי לחתור למגע. יש פה חוצפה חיובית, כזו שגורמת לנו להצליח במקומות שאחרים מהססים בהם."
העשור השני של החטיבה התאפיין בקפיצת מדרגה טכנולוגית ומבצעית. מהקמת הסיירת החטיבתית ועד להשתלבות במבצעים רחבי היקף, כפיר הפכה לכתובת הראשונה של המטכ"ל לביצוע משימות מורכבות בשטח בנוי.
החטיבה איבדה במהלך השנים לוחמים ומפקדים יקרים, וכל נפילה כזו רק העמיקה את השורשים של הלוחמים באדמה. "כשאנחנו רואים את הכומתה המנומרת, אנחנו רואים את כל מי שהיה פה לפנינו," אומרים בחטיבה. "20 שנה זה אולי מעט בהיסטוריה של עם, אבל במונחים של חטיבה לוחמת בצה"ל – אלו חיים שלמים של גבורה."
אז מה צופן העתיד לאריות? המפקדים בטוחים: החטיבה רק בתחילת הדרך. עם אמצעי לחימה חדשים, שיטות אימון מתקדמות ובעיקר כוח אדם איכותי שמגיע מכל קצוות החברה הישראלית, כפיר תמשיך להיות השכפ"ץ של המדינה.
החגיגות אולי נדחו, והעוגה אולי נשארה בבסיס, אבל השאגה של חטיבת כפיר נשמעת היום חזקה מאי פעם. 20 שנה של עשייה הן רק יריית הפתיחה עבור הכפירניקים, שממשיכים לשמור על הבית – בכל מקום, בכל זמן.
