הוא ספג כדור בבטן ושני רימונים מטווח אפס, הכוח בשטח כבר נאלץ להכריז על מותו, אך בדרך לבית החולים קרה הבלתי יאומן: הלוחם מיחידה 504 שחזר מהשאול מספר על הרגע שבו הכל החשיך, על המאבק בסטטיסטיקה ועל החיים שקיבל במתנה
בטרמינולוגיה הצה"לית, המילה "הרדוף" היא מילה שאיש אינו רוצה לשמוע. זהו הקוד המבשר על חלל, על חיים שנגדעו, על הודעה שעומדת לדפוק על דלתה של משפחה. עבור לוחם יחידת המודיעין 504, המילה הזו לא הייתה רק קוד מבצעי – היא הייתה תיאור המציאות שלו במשך דקות ארוכות ומורטות עצבים.
בקרב קשה בלב רצועת עזה, בתוך מבנה צפוף וממולכד, מצא את עצמו א' מול מחבלים בטווח אפס. הוא ספג כדור ישיר בבטן ושני רימונים שהתפוצצו בסמוך אליו. כשהעשן התפזר והאש שככה, חבריו ליחידה וצוותי הרפואה שזחלו אליו תחת אש לא מצאו דופק. הנשימה פסקה. הדיווח בקשר היה חד משמעי: "יש לנו הרדוף".
"אני זוכר את הפיצוץ, את החום הנורא, ואז שקט מוחלט", משחזר א' בקול שקט אך יציב, חודשים ארוכים אחרי אותו יום. "באותם רגעים, כשהכריזו עליי כמת, אני בכלל הייתי במקום אחר. שמעתי את הקולות בקשר, שמעתי את הצעקות של החברים שלי, אבל זה הרגיש כאילו אני צופה בסרט. לא הבנתי שהם מדברים עליי, לא הבנתי שאני זה ששוכב שם".
הנס החל בנקודת הפינוי. למרות ההכרזה על מותו, רופא היחידה והפרמדיקים בשטח סירבו לוותר. הם המשיכו בפעולות החייאה אגרסיביות תוך כדי ריצה אל המסוק, נלחמים נגד השעון ונגד כל חוקי הפיזיולוגיה. "הם פשוט לא הניחו לי ללכת", הוא אומר בחיוך מריר-מתוק.
כשהגיע לבית החולים, מצבו הוגדר אנוש. הרופאים לא נתנו לו סיכוי רב לשרוד את הלילה. הפציעה בבטן הייתה קשה, ורסיסי הרימונים פגעו במערכות חיוניות. אך א', לוחם בכל רמ"ח איבריו, הוכיח שהרוח חזקה מהחומר.
הוא עבר סדרה של ניתוחים מורכבים, ימים ארוכים של הרדמה והנשמה, ומשפחה אחת שעמדה לצד מיטתו ולא הפסיקה להאמין. כשהתעורר לראשונה, המשפט הראשון שניסה לומר היה קשור לחבריו שנשארו בשטח. רק מאוחר יותר הוסבר לו מה באמת קרה בתוך אותו מבנה בעזה, ועד כמה היה קרוב לסוף.
היום, אחרי תהליך שיקום מפרך שכלל למידה מחדש של פעולות בסיסיות כמו הליכה ואכילה, א' עומד על רגליו. הוא עדיין נושא בגופו את הצלקות – הפיזיות והנפשיות – אבל העיניים שלו משדרות עוצמה של מי שביקר בצד השני וחזר כדי לספר.
"כל צעד שאני עושה היום הוא ניצחון על הרימון ההוא ועל הכדור בבטן", הוא מסכם. "התואר 'הרדוף' נשאר שם, בתוך מכשיר הקשר בעזה. אני בחרתי בחיים. לא רק בשבילי, אלא בשביל כל אלה שנלחמו עליי בדרך ובשביל החברים שלי שלא זכו לחזור".
סיפורו של א' הוא תזכורת למחיר הכבד של המלחמה, אך גם ליכולת המופלאה של האדם לקום מההריסות, לנצח את הבלתי אפשרי ולבחור בכל יום מחדש – בחיים.
