שמעון יוחאי דרשן כבר הוכרז כמת במצב אנוש לאחר שקיר לוחות שיש קרס עליו במפעל בפתח תקווה • לאחר מאבק עיקש על חייו ותקופת שיקום, הוא נפגש לסעודת הודיה מרגשת עם יוסף סוויד, המתנדב שסירב לוותר עליו: "הענקת לי את החיים במתנה"
באולם קטן בפתח תקווה, סביב שולחנות ערוכים ובין דמעות של שמחה, נחגג השבוע נס גלוי. במרכז הערב עמד שמעון יוחאי דרשן, בן 34, אדם שהסטטיסטיקה היבשה לא נתנה לו סיכוי רב לשרוד. מולו ישב יוסף סוויד, מתנדב "איחוד הצלה", האיש שבמו ידיו נלחם במלאך המוות והחזיר את שמעון אל משפחתו ואל חייו.
הדרמה החלה ביום עבודה שגרתי לחלוטין במפעל שיש בעיר. שמעון עסק במלאכתו, כשלפתע, בתאונת עבודה מחרידה, קרסו עליו מספר לוחות שיש כבדים. המשקל העצום לא השאיר לו סיכוי; הוא נמחץ תחת העומס, איבד את הכרתו באופן מיידי, וליבו חדל מלפעום.
יוסף סוויד, כונן איחוד הצלה, היה בקרבת מקום כשמכשיר הקשר שלו פילח את האוויר. "דיווח על פצוע אנוש, לכוד תחת משקל כבד", נשמע הקול מהמוקד. תוך דקות ספורות הגיע יוסף לזירה. המראה היה קשה גם עבור מתנדב מנוסה: אדם צעיר שוכב ללא דופק וללא נשימה, כשהוא סובל מפגיעות קשות ביותר.
"בשניות הראשונות אתה מבין שזה קרב אבוד, אבל אתה מסרב לקבל את זה", משחזר יוסף את רגעי האימה. ללא שהות, הוא החל בביצוע פעולות החייאה אינטנסיביות. עיסוי אחר עיסוי, הנשמה אחר הנשמה. תוך זמן קצר הצטרפו אליו מתנדבים נוספים מהסניף המקומי, שיצרו סביב שמעון "חומת הגנה" של רפואת חירום.
במשך דקות ארוכות, שנראו לסובבים כנצח, נלחמו המתנדבים על ליבו של שמעון. במקום שבו רבים היו מרימים ידיים, יוסף וחבריו המשיכו – עד שהגיע הרגע המיוחל: הדופק חזר. שמעון פונה לבית החולים במצב אנוש, כשהרופאים עדיין סקפטיים לגבי סיכויי ההישרדות שלו.
אמש, לאחר תקופת שיקום ארוכה ומפרכת שנחשבת לנס רפואי בפני עצמו, החליט שמעון שהגיע הזמן לומר תודה. הוא ערך סעודת הודיה חגיגית והזמין אליה את "המלאכים בכתום" – מתנדבי איחוד הצלה שהצילו את חייו.
ההתרגשות הגיעה לשיאה כששמעון נעמד, בבריאות איתנה, והישיר מבט אל יוסף סוויד. "לא הייתי אמור להיות פה הלילה", אמר שמעון בקול רועד. "הלוחות האלו היו אמורים להיות סוף הסיפור שלי. אבל ה' שלח לי אותך. בזכות המסירות שלך, בזכות זה שלא ויתרת עליי גם כשנראיתי כמת – אני זוכה לחבק את המשפחה שלי שוב".
בשיאו של הערב, העניק שמעון ליוסף תעודת הוקרה מיוחדת על מסירותו יוצאת הדופן. עבור יוסף, המפגש הזה היה מרגש לא פחות מאשר עבור הניצול.
"אנחנו יוצאים לעשרות קריאות, ולא תמיד יודעים מה עלה בגורלם של האנשים שטיפלנו בהם", סיפר יוסף בסיום האירוע. "לראות את שמעון עומד על רגליו, מחייך ומודה לנו – זה הדלק שמניע אותנו להמשיך ולעזוב הכל באמצע היום כדי להציל חיים. זה הניצחון האמיתי".
המפגש המרגש הסתיים בחיבוק עז בין המציל לניצול, תזכורת חיה לכך שגם ברגעים האפלים ביותר, יש מי שנמצא שם כדי להדליק שוב את האור.
