לפני חמש עשרה שנים, בעודה מדינה חוגגת את אורות החנוכה, עלה הר הכרמל בלהבות אדירות וצילק את נוף הארץ ואת נשמת האומה כולה. היום, בטקס מרגש ועוצמתי שנערך בחיק הטבע שזכר את האסון, התייחדו מדינת ישראל ומשפחות הנספים עם זכרם של 44 בני אדם שקיפחו את חייהם באסון השריפה הגדול ביותר בתולדותיה.
טקס הזיכרון ה-15, שהתקיים היום בהר הכרמל הירוק המחלים, היה כולו מחווה לחיים שנקטפו בטרם עת ולמורשתם. במעמד מרגש, גדוש כאב והערכה עמוקה, נכחו המשפחות השכולות, שפניהן סיפרו את סיפורם של עשור וחצי של התמודדות עם אובדן עצום. לצידן עמדו שורה של אישי ציבור ונציגים מכוחות הביטחון וההצלה, שהגיעו לחלוק כבוד ולהבטיח – לא נשכח.
בין המשתתפים נכחו השר לביטחון לאומי, חבר הכנסת איתמר בן גביר, נציב בתי הסוהר, רב גונדר קובי יעקובי, ונציגים בכירים מצה"ל, משטרת ישראל, כבאות והצלה לישראל ומארגוני חירום נוספים. נוכחותם סימלה את האחווה והערבות ההדדית בקרב אלה שאמונים על ביטחון אזרחי ישראל, ואת הקשר הבלתי ניתן לניתוק בין כל זרועות הביטחון במדינה.
שיאו של הטקס היה בהצגת מצגת מיוחדת, שחרגה מן הפורמליות הרגילה ונגעה בנפש. המצגת סיפרה את סיפורם האישי של 44 הנספים, דרך תמונות, עדויות מרגשות וציטוטים אישיים. קולותיהם ודבריהם של יקירים שהלכו לעולמם הדהדו בחלל, והזכירו לכולם כי מאחורי כל מספר עומד אדם שלם – עם חלומות, משפחה, עתיד שהיה ונגדע באחת.
37 מתוך 44 הנספים היו אנשי שירות בתי הסוהר – סוהרים, קצינים ונהגים – שעשו את דרכם באוטובוס הארור כדי לסייע בפינוי כלא דמון. הם יצאו למשימה מתוך תחושת שליחות עמוקה, בלהט החום ובלהבות שסגרו עליהם, ושילמו בחייהם מחיר כבד מנשוא. לצידם נספו גם שלושה כבאים, מפקד תחנת חיפה דאז, צעיר מתנדב ונהג אוטובוס. קורבנות נוספים כללו נערים, חובשים ואזרחים שנקלעו לתוהו ובוהו.
הדלקת אבוקת זיכרון, ששלהבתה רקדה ברוח, סימלה את האש שאיימה לכלות ואת התקווה והזיכרון שאינם כבים לעולם. האבוקה, בעשנה המיתמר, נשאה עימה את זכרם של הנופלים ואת המחויבות של החיים להמשיך את דרכם ולפעול למען עתיד בטוח יותר.
אסון הכרמל, שהתרחש בחנוכה תשע"א (דצמבר 2010), היה אירוע מכונן בתולדות המדינה. השריפה, שהשתוללה במשך ימים ארוכים וכיסתה שטחים עצומים של חורש טבעי ויערות, חשפה ליקויים מהותיים במערכי הכבאות וההצלה בישראל, בהיערכות למצבי חירום לאומיים ובתשתיות.
בעקבות האסון הקשה, הוקמה ועדת חקירה ממלכתית, שהמליצה על רפורמות דרמטיות במערך הכבאות. המסקנות וההמלצות הובילו לשינויים מרחיקי לכת: איחוד שירותי הכבאות תחת רשות ארצית, הגדלת תקציבים, רכש ציוד חדיש, אימון והכשרת כוח אדם, והקמת טייסת כיבוי אווירית (טייסת "אלעד"). תהליכים אלו נועדו לוודא שלעולם לא ישוב אסון בסדר גודל כזה להתפרץ ללא מענה הולם.
אך מעבר לשינויים המערכתיים, אסון הכרמל חקוק בזיכרון הקולקטיבי של ישראל כתזכורת כואבת למחיר היקר של הטבע ולמחיר עוד יותר יקר של חיי אדם. הוא הפך לסמל לגבורה ואומץ לב, אך גם לאובדן ולצורך בלתי פוסק להשתפר, ללמוד ולהתייעל.
15 שנים חלפו, והצלקות עדיין ניכרות – הן בנוף הכרמל, שממשיך להשתקם לאט ובהתמדה, והן בלבבות המשפחות. אך לצד הכאב, עולה מתוך האסון גם מסר של תקווה ושל התחדשות. השינויים הדרמטיים שבוצעו במערכי החירום בישראל, הם במידה רבה מורשתם של אותם 44 נספים. דמם לא נשפך לשווא; בזכותם, מדינת ישראל מוכנה היום טוב יותר להתמודד עם אסונות טבע, והמערכת כולה חזקה ומקצועית יותר.
טקס הזיכרון הזה הוא לא רק אירוע של התייחדות, אלא גם התחייבות. התחייבות להמשיך ולדאוג לביטחון אזרחי ישראל, לטפח את הגיבורים שמסכנים את חייהם למעננו, ולזכור תמיד את המחיר ששולם. יהי זכרם של 44 הנספים ברוך ונצור בליבנו לעד.
