המזרח התיכון, כדרכו, אינו יודע שקט. עם נסיגת כוחות רוסים והיחלשות ההשפעה האיראנית באזורים מסוימים בסוריה, נדמה כי שחקן חדש-ישן תופס את מרכז הבמה: טורקיה, בהנהגתו הנחושה של הנשיא רג'פ טאיפ ארדואן. מי שהיה בעבר אחד התומכים המרכזיים בכוח המורדים של ג'בהת א-נוסרה (ששינה את שמו לאחרונה לחודש"ת, היא הייאת תחריר א-שאם) בראשות אבו מוחמד אל-ג'ולאני, מבקש כעת לקצור את הפירות ולהפוך את ההשפעה לדומיננטיות של ממש.
שנים של מלחמת אזרחים עקובה מדם, שבהן רוסיה ואיראן היוו את עמוד התווך של משטר אסד, יצרו מציאות מורכבת ודינמית. כעת, עם התמקדות רוסיה במלחמתה באוקראינה והתמודדות איראן עם אתגרים פנימיים ואזוריים אחרים, נוצר ואקום משמעותי בזירה הסורית. ואקום זה, עבור ארדואן, הוא הזדמנות פז. הנשיא הטורקי, בעל שאיפות נאו-עות'מאניות מובהקות, רואה בסוריה חצר אחורית טבעית שיש למלאה בהשפעה טורקית עמוקה.
ההשקעה הטורקית בסוריה החדשה אינה מסתכמת רק בתמיכה צבאית. טורקיה משקיעה משאבים רבים בתשתיות אזרחיות, בחינוך ובשירותי בריאות באזורים שבשליטתה או בהשפעתה. היא מקימה בתי ספר, בתי חולים, סוללת כבישים ומספקת שירותים מוניציפליים, ובכך מחזקת את הקשר עם האוכלוסייה המקומית ומבססת את הלגיטימציה של נוכחותה. זהו ניסיון ברור ליצור תלות כלכלית וחברתית, שתקשור את האזורים הללו באופן הדוק לאנקרה.
ניתן לזהות מספר אינטרסים מרכזיים שמניעים את פעילותה של טורקיה בסוריה:
-
ביטחון לאומי וסוגיה כורדית: החשש העיקרי של טורקיה הוא הקמת ישות כורדית עצמאית או חצי-עצמאית בצפון סוריה, שתהווה איום על שלמותה הטריטוריאלית ותחזק את מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK) – ארגון הטרור שבו נלחמת טורקיה. טורקיה רואה ביחידות הגנת העם (YPG) הכורדיות, שנתמכו בעבר על ידי ארה"ב, שלוחה של ה-PKK, ופועלת ללא הרף לנטרל את כוחן.
-
השבת פליטים סורים: טורקיה מארחת מיליוני פליטים סורים, עניין המהווה נטל כלכלי וחברתי כבד. ארדואן שואף ליצור "אזורי ביטחון" בצפון סוריה שיאפשרו את שיבתם של הפליטים, ובכך להקל על הלחץ הפנימי בטורקיה.
-
הגברת ההשפעה האזורית: סוריה היא שער אסטרטגי למזרח התיכון. שליטה או השפעה חזקה בסוריה מחזקת את מעמדה של טורקיה כשחקן אזורי מרכזי, ומאפשרת לה להרחיב את טביעת הרגל הגיאופוליטית שלה על חשבון יריבותיה.
-
שאיפות אידיאולוגיות: ארדואן רואה עצמו כמנהיג עולם סוני וכמחדש המורשת העות'מאנית. השפעה בסוריה מתיישבת עם חזונו לטורקיה כמעצמה אזורית ובינלאומית, המשלבת עמדות איסלאמיסטיות עם כוח צבאי ודיפלומטי.
התמיכה של טורקיה באל-ג'ולאני ובארגונו הייתה מורכבת תמיד. מצד אחד, אל-ג'ולאני היווה כוח לוחם יעיל נגד משטר אסד וכנגד דאע"ש באזורים מסוימים. מצד שני, ארגונו נחשב לקבוצת ג'יהאדיסטים קיצונית, מה שהקשה על טורקיה לזכות בלגיטימציה בינלאומית לתמיכה זו. לאחרונה, נדמה כי טורקיה מעוניינת למתן את דמותו של אל-ג'ולאני ולשלב אותו במערך של שליטה יציבה יותר באזורי אידליב וסביבתה, מתוך מטרה לנטרל את אופיו הטרוריסטי ולהפוך אותו לשחקן פוליטי שיכול לשרת את האינטרסים הטורקיים. זוהי התפתחות מדאיגה עבור רבים, אך מבחינת ארדואן, זוהי דרך מעשית לבסס את השפעתו.
עבור ישראל, התחזקותה של טורקיה בסוריה מציבה אתגרים חדשים וחששות מורכבים. בעוד נסיגת איראן ורוסיה מאזורים מסוימים עשויה להיראות חיובית במבט ראשון, עלייתה של טורקיה אינה בהכרח בשורה טובה:
-
קשרים עם חמאס: טורקיה ידועה כתומכת של ארגון חמאס, וחיזוקה בסוריה עלול להעניק לארגון טרור זה פלטפורמות נוספות לפעולה ולתמיכה.
-
חוסר יציבות אזורית: שאיפותיה של טורקיה עלולות להוביל לעימותים נוספים בסוריה, כולל עם הכוחות הכורדים או עם משטר אסד, מה שישמר את חוסר היציבות בגבול הצפוני.
-
התנגשות אינטרסים: ייתכנו התנגשויות אינטרסים בין טורקיה לישראל בסוגיות אזוריות שונות, וחיזוק מעמדה של טורקיה עלול להקשות על תמרונים ישראליים.
-
הסכנה הג'יהאדיסטית: על אף ניסיונות טורקיה למתן את אל-ג'ולאני, שיתוף פעולה עימו טומן בחובו את הסכנה של חיזוק גורמים ג'יהאדיסטים בגבול הצפון, גם אם מדובר בג'יהאד מקומי ולא עולמי.
ישראל עוקבת בדריכות אחר ההתפתחויות בסוריה. האתגר הוא למצוא את הדרך לאזן בין האינטרסים הביטחוניים שלה לבין המציאות המשתנה, תוך ניסיון למנוע את הפיכת הגבול הצפוני לזירת התנגשות נוספת עם שחקן מורכב ועוצמתי כמו טורקיה של ארדואן.
לסיכום, המהלכים הטורקיים בסוריה אינם מהווים רק שינוי טקטי, אלא מהווים הצהרה אסטרטגית ברורה של ארדואן: טורקיה הגיעה כדי להישאר, והיא מתכוונת למלא את החלל שנוצר, ובכך לעצב מחדש את עתידה של סוריה ואת מאזן הכוחות במזרח התיכון.
